תפארת יעקב אבן העזר גיטין קו

א"כ הא שמות מובהקין נמי בעינן כדמוכח בש"ס דילן ואי נימא דירושלמי סגי לי' בערכאות בלבד מ"מ מה זה דמקשה מעתה אפי' נעשה בהדיוט כיון דלא ידע דקול יוצא איברא הוי להו להקשות דלמה בערכאות כשר הא הוי מזויף מתוכו ומעיקרא מקשה אפי' בהדיוט יהא כשר ומשני ליתן טעם על הכשר ערכאות. גם קשה בש"ס דילן ג"כ אי נימא דתרווייהו בעינן שלא לחוש דילמא אתי למיסמך עלייהו א"כ מנין להם באמת להקשות והא מודה ר"א כיון דערכאות חלוק מהדיוט בסברא זו ומנין להם להמציא שמות מובהקין ג"כ שלא נזכר במשנה וברור דהך סברא דקול יוצא לא נאמר כלל בשביל חשש דאתי למיסמך דבזה אוקמה בש"ס בשמות מובהקין לסלק חשש זה ובירושלמי לא מיירי מזה כלל רק הכוונה כך דס"ד דהכשר של ר"ש באמת בע"מ וכר"א ואין סומכין על הערכאות כלל ועל זה פריך אי בע"מ אפי' בהדיוט יוכשר ועל זה משני דבערכאות לא בעינן ע"מ דקול יוצא לערכאות ולא מרעי נפשייהו ובוודאי המעשה אמת וממילא סמכינן דהי' ע"מ משא"כ בהדיוט אין סומכין דחיישינן לשיקרא רק על ע"מ ממש כנ"ל

וכן הא דקאמר ר' יעקב בר אחא מעיקרא שם קול יוצא לארכייס ואמתניתן דכל השטרות העולין בערכאות קאי כמו שפירש המפרש שם. א"כ בוודאי כוונתו ליתן טעם למה נאמין ערכאות וקאמר דקול יוצא ולא מרעי נפשייהו והיכן נזכר שם מזוייף מתוכו שנאמר דבא ליתן טעם למה אין חוששין דילמא אתי למיסמך עלייהו ועוד דבשמות מובהקין שוב אין חוששין ואי דבעי תרווייהו האיך לא זכר ג"כ שמות מובהקין וברור דהכוונה בפשיטות ליתן טעם על מה שאנו מאמינים הערכאות ולא חיישינן לשקר וכמו שכתבתי ולפי זה אף דבש"ס דילן מוקמינן בשמות מובהקין מכח קושיא דמזויף מתוכו היינו משום חשש טעות דמסרו בפניהם ובשמות מובהקין לא שייך זה כנ"ל אבל עידי מסירה לא בעינן דאל"כ קשה קושית הירושלמי מעתה אפי' נעשה בהדיוט כנ"ל

והר"ן והרמב"ן בחידושיו הביאו הירושלמי הזה להקשות על פירש"י שפי' דבע"מ ושמות מובהקין הדיוט וערכאות שווין דבירושלמי מוכח דליתא דתרווייהו בעינן ערכאות ושמות מובהקין. ולפע"ד נראה ברור כמו שכתבתי ולא הי' כוונת הירושלמי לזה כלל ואדרבא מוכח כפירש"י דבע"מ באמת שווין וההפרש ביניהם דעל ערכאות סומכין דהי' בהכשר דלא מרעי נפשייהו משא"כ בהדיוט. ובלא"ה יש לדחות ראייתם דהירושלמי קאי על שאר שטרות ולפום מה דמשני בש"ס דהדיוט אשאר שטרות קאי ואהא מקשה בע"מ למה יפסל ומשני דערכאות קול יוצא וידעו לקוחות להזהר משא"כ הדיוט אפי' יש ע"מ ישראל אין קול יוצא ואין הלקוחות נזהרין לכך פסול אבל בנ"ח בוודאי גובה בע"מ אבל באמת נראה לפע"ד עיקר כמו שפרשתי

איברא הא קשיא לי על דברי ריא"ז הנ"ל דהא בהך ברייתא דאמר ר"ש לחכמים מבואר שיש הפרש בין גיטי נשים לשטרות דבשטרות גזרינן הדיוט אפי' בע"מ אטו ערכאות אבל בגיטי נשים דלעולם בעינן ע"מ ליכא למיגזר ולפי דעת הש"ג הנ"ל תיקשי מה הפרש יש הא בגיטי נשים חלוק ערכאות מהדיוט דבערכאות סמכינן עלה ובהדיוט בעינן ע"מ דוקא תו קשה הא דקאמר בש"ס נעשו כמי שנעשו בהדיוט וקשה הא הדיוט עדיף משמות שאינן מובהקין דהדיוט בע"מ כשר ושמות שאינן מובהקין אפי' בע"מ פסול דהוי מזויף מתוכו ודילמא אתי למיסמך עלייהו שיחשבו שהם ישראל

לכן נראה לפע"ד שהי' לו לריא"ז דרך אחר בפי' הברייתא כי פי' התוס' דחוק מאוד כמבואר ומילתא דרשב"ג דקאמר אף אילו משמע בהדיא דלהקל בא גם האיך אפשר דיהא הכוונה בברייתא להקל בגיטי נשים טפי משטרות מה דבמשנה משמע להדיא דגיטי נשים ראוי יותר לפסול משטרות ואין להאריך דמבואר לכל מעיין רב הדוחק בזה. לכן נראה דכוונת הברייתא כפשטא דכך אמר ר"ש לחכמים דבערכאות לא נחלקו כלל דהכל מודים דכשרים ואפי' בגיטי נשים רק בהדיוט נחלקו דר"ע מכשיר וחכמים פוסלים וכלפי שאמר מעיקרא במה שלא נחלקו דאפי' בגיטי נשים לא היתה מחלוקת ולכ"ע כשר ועל זה קאמר דבהדיוט דנחלקו רק בשאר שטרות נחלקו אבל לא בגיטי נשים לכ"ע פסול ואתי רשב"ג לומר להקל דגם גיטי נשים כשרים במקום שישראל חותמין ור"ש דמתניתן כחכמים דר"ע ממש וכדבריו בברייתא דבערכאות לא נחלקו דלכ"ע כשר אפי' בגיטי נשים ובהדיוט בממון נחלקו דחכמים פוסלין ובגיטין לכ"ע פסול והיינו דקאמר לא הוזכרו לפסול אלא בזמן שנעשו בהדיוט בממון לחכמים ובגיטי נשים לכ"ע

והשתא בכולה סוגי' ה"פ דוודאי הא דפריך מר"א דמודה במזויף מתוכו אין הכוונה דילמא סומכין ב"ד עליהם בלי ע"מ דמה בכך כיון דערכאות וודאי אמת ראוי לסמוך עליהם דוודאי נעשה כדין והאשה נאמנת בזה כנ"ל רק החשש כמו דחייש ר"א במזויף מתוכו משום דלעולם רגילין למסור לפני עדים החתומים ואי מכשרינן קרוב ופסול אתי למיסמך עלייהו לע"מ ג"כ כמו בכל גיטין כמו כן כאן יש לחוש נהי דחם באמת אומרת דנמסר לפני ישראל שוב אין חשש דמסתמא אמת אמרה אבל יש לחוש כיון דלעולם רגילין למסור לפני ע"ח יבואו לומר דלפני אילו יכולין למסור ג"כ ופעמים שנקראו ישראל ג"כ באותן שמות ונלקחו לע"מ וא"כ יחשבו דכשרים לע"מ ג"כ ועל זה משני דאין מכשירין רק בשמות מובהקין וכיון דאין מכשירין לע"ח רק בשמות כאילו הכל יודעין משום כדי שנדע שהם עכו"ם שלא ניקח אותם למסירה דאי עכו"ם כשרים למסירה ג"כ מה הפרש יש בין השמות ומזה נדע דעכו"ם פסולים למסירה ולכך בעי מובהקין שנדע שלא נסמוך עליהם וכל שהם מובהקין סמכינן על אמירתה דנעשה כהוגן ונמסר לפני ישראל כיון דהמעשה אמת כנ"ל. וכולה סוגי' בלי ע"מ מיירי ות"ק סובר דבגיטי נשים דחמירי אפי' על ערכאות לא סמכינן דחיישינן לשיקרא ור"ש פליג דבערכאות אפי' בגיטי נשים דחמירי לא חיישינן לשיקרא רק שמות מובהקין בעינן מחשש דיקחו אותם למסירה ג"כ לכך לא הוכשרו בחתימה רק במובהקין וידעו הכל דאין למסור בפני א"י דאל"כ הי' בדין להכשיר כל השמות כנ"ל והיינו דקאמר ר"ש בברייתא סמך לדבריו דלא נחלקו בערכאות דלכ"ע סמכינן עלייהו ואפי' בגיטי נשים רק בהדיוט נחלקו חוץ מגיטי נשים דלכ"ע פסול דר"ע מכשיר בהדיוט בשטר בממון דקיל ולא חיישינן דמרעי נפשייהו אפי' בהדיוט וחכמים פוסלים אבל בגיטי נשים דחמירי לכ"ע חיישינן בהדיוט דמרעי נפשייהו ואתי רשב"ג ואמר דאף בגיטי נשים לא חיישינן לשיקרא רק שהוא הוסיף חשש אחר לחוש דילמא אתי לקבלם בע"מ ולא סגי לי' שמות מובהקין דגזור אטו שאינן מובהקין רק מצריך מקום שאין ישראל חותמין והשתא כיון שאין ישראל חותמין כלל א"כ לעולם אין רגילין ליקח כלל ע"ח לע"מ ג"כ רק תמיד אחרים א"כ ליכא למיחש למידי דכל החשש דיקבלום לע"מ כמו בכל גיטין ובמקום שאין ישראל חותמין דשום גט לא ניתן לפני ע"ח אין לחוש והיינו דמקשה לגזור אטו מקום שישראל חותמין דבמקום שאין ישראל חותמין מכשיר אפי' בשמות שאינן מובהקין א"כ לגזור אטו מקום שישראל חותמין ומשני לחלק בשמא לאתרא משא"כ לפי' התוס' קשה הא הוי גזירה לגזירה ומנא לי' להקשות לגזור] ולפי זה בשמות מובהקין וע"מ ליכא למ"ד דפוסל דאפי' ת"ק דפוסל היינו לסמוך על ערכאות בגיטי נשים דחמירי אבל לא כשאין אנו סומכין עליהם כלל. ולר"ש אפי' בלי ע"מ כשר ולפי זה להפוסקים כר"ש ראוי להכשיר על פי אמירת האשה בערכאות