תפארת יעקב אבן העזר גיטין קה

סעיף יט. (לב) גט שנעשה בערכאות של כותים ועידי כותים חתומין עליו אפי' כתבו ישראל ונמסר בעידי מסירה ישראל ושמות עדים הכותים החתומים בו מובהקים וניכרים לכל שהם כותים דליכא למיחש דילמא אתי למסמך עלייהו אפ"ה פסול (לג) אבל אשה שמביאה לפנינו גט שנתגרשה בו לינשא בו ושמות העדים כשמות כותים אם הם שמות שאין דרך ישראל לקרות בהם כלל תנשא בו שודאי ישראל הם שלא היו טועים מחתימי הגט להחתום שמות כאלו אם לא שידעו שישראלים הם ואם הם שמות שדומין קצת לשמות ישראל חיישינן שמא טעו מחתימי הגט שסברו שהם ישראל ושמא כותים הם ולא תנשא בו

(לב) גט שנעשה בערכאות וכו'. דין זה צריך בירור היטב ונאמר מה שנלפע"ד בזה. גרסינן בש"ס (ד"י ע"ב) כל השטרות העולין וכו' ופרכינן עלה והאי לאו בני כריתא נינהו אמר ר"ז ירד ר"ש לשיטתו של ר"א דע"מ כרתי והאמר ר"א מודה ר"א במזויף מתוכו הב"ע בשמות מובהקין אי הכי אדתני סיפא וכו' עד שמא בשמא מיחלף אתרא באתרא לא מיחלף. ופירש"י בד"ה מודה וז"ל דאע"ג דאמר ר"א גט שאין עליו עדים כשר דוקא אין עליו עדים אבל יש בו עדים פסולים פסול מדרבנן דילמא קאתי למימסרא באפייהו ומיסמך עלייהו עכ"ל. והנה וודאי דברי רש"י ז"ל קשין להולמן כי כפי הנראה כוונת הרב ז"ל דחיישינן שיטעו דמותר למסור ג"כ בפני פסולים א"כ מאי משני בשמות מובהקין הא יחשבו דיכולין למסור בפני אינו ישראל. ובהכרח כוונת הרב ז"ל דוודאי אי בא גט לפנינו נסמוך על ע"ח דוודאי הי' ע"מ ואנן לא ניחוש דילמא טעו ומסרו בפניהם דנחשוב באמת דישראלים הם. ואולי באמת טעו ומסרו בפניהם הילכך בשמות מובהקים דידוע דהם אינם ישראלים לא נסמוך עליהם מהאי חששא גופא דאולי טעו ומסרו בפניהם ג"כ אבל לולא חשש טעות דמסרו בפניהם הי' בדין לסמוך עליהם בלי ע"מ דכיון דנעשה בערכאות והמעשה אמת מסתמא הי' שם ע"מ כמו כל גט כך פי' הרב בעל פ"י כוונת רש"י ז"ל בזה ע"ש ועל פי זה כתב לתמוה על הרב בעל ריא"ז הובא בהגהת אלפסי שם וז"ל גט היוצא מתחת ידי אשה וחתומים בו כותים שאין דרך ישראל לקרות באותן שמות והיא אומרת בעלי מסרו לי בפני עידי ישראל אם הכותים החתומים בו מערכאות שלהם שהוא מקום וועד שלהם שאנו מכירין בהן שאין מריעין עצמן בקבלת שוחד הרי אשה מותרת בגט (זה כצ"ל] שהדבר ידוע שחתמו אלו העדים ביד הבעל [שם נאמר שלא חתמו והוא טעות דמוכח וצ"ל שחתמו] והבעל נתנו לה בכשרות ואם היו אותן החתומים בו הדיוטות חוששין שמא קבלו שוחד וחתמו ביד האשה וגט זה מזויף הוא ואם באו עידי ישראל יאמרו שהבעל מסרו בפניהם מותרת וכן בשטר שיחרור של עבד עכ"ל. והשתא תיקשי האיך פסק בערכאות להכשיר בלי ע"מ הא זהו עיקר התירוץ בשמות מובהקין דבהא אין מכשירין בלי ע"מ ונהי דמה שפסק דבהדיוטות כשר בע"מ יש לומר דפסק כחכמים דברייתא אבל האיך הכשיר בערכאות בלי ע"מ דבהא מוכח בש"ס להדיא דבעינן ע"מ ובשמות מובהקין לא סמכינן עלייהו משא"כ באינן מובהקין חיישינן דאתי למיסמך עלייהו ועוד האריך הרב הנ"ל להקשות על דברי ריאז"ל הנ"ל ובאמת שלא זכרו הפוסקים האחרונים דברי ריא"ז הנ"ל כלל:

אבל לפע"ד נראה דדברי ריא"ז נכונים והוא דמה שהקשה דבש"ס מוכח דבמובהקין לא נסמוך עליהם לק"מ שהרי דוקדק ריא"ז והיא אומרת בעלי ישרי מסרו לי בפני עידי ישראל ולאיזה צורך כתב כן ומה נפקא מינה באמירתה וברור דכוונתו כך דוודאי סובר כפירש"י הנ"ל דבערכאות לולא חשש דטעו ומסרו לפני העכו"ם ג"כ הי' מהראוי לסמוך על עידי חתימה בלבד כמו שאנו סומכין בכל גט על סמך דמסתמא נעשה כדין רק עיקר החשש דטעו ומסרו לפניהם ג"כ ובאין מובהקין יחשבו ב"ד דהם ישראל ויסמכו עליהם דלא יחשבו כלל דאינם ישראל אבל במובהקין ב"ד גופא ידעו דהם אינם ישראל ויחושו שמא טעו ומסרו לפניהם והשתא כיון דעיקר החשש אינו באמת ושקר רק בטעות א"כ אם האשה מביאה גיטה בעדים הללו ואומרת בעלי מסרו לי בפני עידי ישראל מהימנא דלא חיישינן בערכאות לשיקרא כלל וכדרך שהאמינו חכמים לאשה לומר בפני נכתב לשמה ושאר דיני הגט שחששו לאין בקיאין וכן בקיום הגט שאין לחוש לזיוף מן התורה וכמו כן כאן כל שאין לחוש לשקר רק לאיזה טעות בדין כל שהאשה אומרת כך הי' בבירור וכ"ש כשאומרת כן מעצמה בלי שאלה דנראה דיודעת דצריך עידי מסירה ישראל א"כ בוודאי לא טעו רק באין מובהקין חיישינן דאשה לא תדע כלום והם יכשירו שיחשבו שהם ישראלים אבל ע"מ ממש לא בעינן כלל בערכאות רק האשה נאמנת בזה כנ"ל

ולפי דברי הש"ג הנ"ל מיושב היטב קושית התוס' בד"ה נפלוג דלמה בהדיוט פסול ומה שתרצו דגזרינן גיטין אטו שטרות מלבד הדחק שיש בדבריהם דהוי גזירה לגזירה וחכמים גופא בברייתא לא גזרו כלל אבל בלא"ה איך לא גזרינן חדא גזירה גיטי נשים בערכאות אטו שטרות בערכאות דכשרים בלי ע"מ והאיך נאמר דגזירה הדיוט דשטרות דאינו רק גזירה אטו ערכאות דשטרות גזרינן וערכאות אטו ערכאות לא גזרינן אבל לפי דעת ריא"ז הנ"ל ניחא דבהדיוט נמי בשמות מובהקין וע"מ מכשרינן דלאו עלייהו סמכינן כלל ולמיסמך עלייהו ליכא למיחש במובהקין ובמתניתן דהכשירו ערכאות היינו לסמוך על ע"ח בלבד דוודאי בהכשר נעשה והי' ע"מ רק מחשש טעות דמסרו לפני הא"י בטעות צריך שמות מובהקין ואז לא יסמכו רק כשיתברר להם שלא הי' טעות ואשה עצמה נאמנת בזה משא"כ על הדיוט אין אנו סומכין כלל ובעינן עידי מסירה ממש לפנינו

ובהכי ניחא הא דקאמר בש"ס ירד ר"ש לשיטתו של ר"א דאמר ע"מ כרתי ואם נפרש דהכוונה שיש כאן ע"מ לפנינו קשה חדא דהי' לו לומר בע"מ וכר"א כדאמר ריש פרק כל הגט דהתם הכוונה שיש כאן ע"מ כמו שפירש"י שם ועוד דמה זה שהקשה דמודה ר"א במזויף מתוכו דמשמע אי הוי מכשיר ר"א לעולם ניחא והא בהא קשה טפי כיון דלא חייש למזויף מתוכו כלל וכל שיש ע"מ כשר א"כ פשיטא דאפי' בהדיוט כשר והשתא הוי ס"ד דהפי' במשנה בפשיטות דבהדיוט מודה ר"ש א"כ אפי' לפי מה שכתבו התוס' לחלק מ"מ היינו דוקא אי חייש ר"א למזויף מתוכו דילמא אתי למיסמך בלי ע"מ אבל אי מכשיר ר"א לעולם פשיטא שאין הפרש כלל בין ערכאות להדיוט ובש"ח משמע להדיא דלא פריך רק מדר"א וברור דבהדיוט בע"מ כשר כמו בערכאות רק בערכאות לא בעינן ע"מ כיון דהמעשה אמת מסתמא נמסר משא"כ בהדיוט לא סמכינן על שטר זה כלל אבל כל שיש ע"מ אין הפרש כלל רק שמות מובהקין בעינן דלא נסמוך עליהם בלי ע"מ שיחשבו שהם ישראל ואפי' בערכאות חיישינן לטעות ועכ"פ צריך שתאמר שניתן לה בפני עידי ישראל ובאין מובהקין יחשבו שהם ישראל ויכשירו אפי' אם לא תדע האשה ולא תאמר כלום

וראי' לזה ממה שאמרו בירושלמי אתיא דר"ש כר"א דאמר אף שאין עליו עדים כשר מעתה אפי' נעשה בהדיוט הוי צורכא להא דמר יעקב בר אחא קול יוצא בארכייס והנה המפרש פי' קול יוצא הכוונה דלא אתי למיסמך עלייהו משא"כ בהדיוט והדבר תמוה דאי כוונת הירושלמי לחלק במזויף מתוכו