תפארת יעקב אבן העזר גיטין קג

חתמו והסופר הוי חתם סופר דלכ"ע אפי' בהרבה עדים אסור להחתימו ושפיר קאמר צא והשלם. ולפי זה יש לומר דמודה רש"י דלא בעינן זה בפני זה כלל

אמנם יש לדון בפירש"י מטעם אחר כיון דפירש גזירה משום כולכם דחיישינן דאמר כולכם א"כ בהא פשיטא דבעינן זה בפני זה. אך אם באנו להוכיח כן יקשה בלא"ה האיך מהני מה שיקח עבד מן השוק וכי זה העבד הי' שם בשעת מעשה וא"כ הא קיי"ל בכולכם אפי' למ"ד משום תנאי אם מת אחד מהן הגט בטל ומה יתן ומה יוסיף אותו העבד שלא הי' שם והתוס' שם בד"ה גזירה הקשו לפירש"י למ"ד משום עדים הא קרוב ופסול לא מהני. ודבריהם תמוהין מכמה טעמים חדא דלמה להו להקשות למ"ד משום עדים הא למ"ד משום תנאי ג"כ קשה דהא יכול לחתום בתחילה ג"כ ואתי לאחלופי. והתוס' גופא הקשו בפ"ב קושיא זו למ"ד משום תנאי ותרצו כמו הכא. ועוד תימה במה שתרצו התוס' דפשיטא דלמ"ד משום עדים לא שייך תירוץ זה כלל כמבואר למעיין דלא שייך לחלק בזה רק למ"ד משום תנאי דהחשש משום אחלופי. ועוד הא בלא"ה קשה דזה העד לא הי' שם וא"כ לכ"ע אפי' למ"ד תנאי אם מת או הלך אחד מהן הגט בטל ואפי' למ"ד תנאי לא יספיק תירוץ התוס'. לכן ברור או דע"כ לא אמרינן דבכולכם הקפיד בדוקא שיהיו אילו וכן שיהיו עדים היינו דוקא בגט פשוט דכיון שאינו רק בב' והוא הוסיף אחד זה שהוסיף הי' כוונתו שיהא כמו אותן הב' ממש אבל במקושר כשהוסיף עוד עדים אמרינן דהוסיף שיהיו כמו השלישי שהוסיפו חכמים שיהא מי שיהא רק שיהא עוד שלישי כמו כן אותן שהוסיף הוא לא נתכוון שיהיו כמו ב' הראשונים רק כמו השלישי שהוסיפו חכמים ולפי זה לא מוכח דבעינן זה בפני זה. ועוד נראה דלא הי' כוונת רש"י כלל דבגט זה חיישינן דאמר כולכם כדמוכח מלשון רש"י בדיבור שאח"כ שם עיי"ש. ועכ"פ לדינא כיון דביארנו דעת הראב"ד ורמב"ן נראה להכשיר בכל גוונא דיעבד א"כ כיון דביארנו סברת רבינו משולם דרש"י לא פליג עליו כלל ובלא"ה ביארנו דלא הי' כוונת רש"י כמו שהבין ר"ת וגם סברת רבינו אלחנן לא שייך לפי טעמו של רבינו משולם וא"כ אין כאן רק דעת רבינו אלחנן בלבד הפוסל לפי סברת ר"ת בלבד א"כ נראה דבשעת הדחק יכולין לסמוך להקל כשכבר ניתן כשהזמין שלישי אח"כ שלא הי' מקודם כמו שביארנו. ודברי התוס' בד"ה גזירה הנ"ל לא נתבררו כלל לפע"ד ודבריהם צריכין אצלי תלמוד כמו שכתבתי

סעיף יד. גט שנכתב בכתב מהלשונות ועדיו חתומים בכתב אחר כשר והוא שיהיו העדים מכירין (כד) לשון הכתב והכתיבה

(כד) לשון הכתב והכתיבה. עב"ש שתמה על הכתיבה הא בקוראין לפניהם שפיר דמי וכתב ליישב דמיירי שהם קוראין בעצמן אז צריכין שיכירו הכתיבה ג"כ והביא ראי' מירושלמי והוא דחוק דפשיטא דאם קוראין מעצמן דצריכין לידע מה כתוב בו דאל"כ על מה יחתמו. והראי' שהביא מירושלמי לפי מה שאבאר בסמוך מוכח להיפוך דבקוראין לפניהם מיירי הירושלמי ואפ"ה לא מהני כל שאין מכירין הלשון כפי' ב"י ע"ש. לכן נראה לפע"ד דכמו שכתב הב"י בסמוך דבקוראין לפניהם לא מהני שיתרגמו להם בלשון שהם מבינים רק העדים צריכין להיות מבינים בעצמן הלשון. כמו כן צריכין להכיר הכתב שהוא כתב יוונית וכדומה רק שאין יכולין לקרותו ובזה בקורין לפניהם והם רואים בגט מה שהם קורין אף שהן בעצמן, אינן יכולין לקרותו יכולין לחתום אבל אם הם אינן יודעין כלל איזה כתיבה היא זו יוונית או עברית רק אחר אומר להם שהוא יוונית וקורא לפניהם אפי' מבינים לשון יוונית לא מהני כיון שהן בעצמן אינן מכירין כלל שהוא כתיבת יוונית ואינן יודעין אם הם קורין לפניהם אותו הכתב ולשון הכתוב בגט או שמתרגמין להם בלשון אחר שכתוב עברית והם קורין יוונית וכמו דלא מהני תרגמן כמו כן צריכין שידעו שאינן מתרגמין רק קוראין אותו הכתב הכתוב בגט. ועיין לקמן בדין תרגמן ולעיל ריש סי' קכ"ו בגט שכתבו בה' לשונות במ"ש שם

סעיף טו. א' מהעדים חתם בכתב לשון א' (כה) והעד השני בכתב לשון אחר כשר

(כה) והעד השני בכתב לשון אחר. משמע אבל עד אחד חתם מקצתו עברית ומקצתו יוונית פסול וכ"כ הב"ש לעיל סי' קכ"ו ס"ק ב' ובב' מיני כתבים בלשון אחד תליא במה שכתבתי לעיל סי' קכ"ו אי ב' מיני כתבים הוי כב' מיני לשונות ע"ש שהעליתי דלא כח"מ שם רק בעיקר הדין שדיתי נרגא בפי' התוספתא ע"ש

סעיף טז. העדים שהותמין על הגט צריכים להיות יודעים לקרות ולחתום ואם אינם יודעים אקרות (כו) קוראים בפניהם וחותמין (כז) והוא שיכירו לשון הגט ואם אינם יודעין לחתום (כח) רושמים להם הנייר ברוק וכיוצא בו מדבר שאין רשומו מתקיים והם כותבין על הרושם: הג"ה. ויש אוסרין לעשות כך לכתחלה אלא (כט) מקרעין נייר חלק לפניהם והם חותמין דרך הקרע (טור בשם מהרמ"ה)

(כו) קוראין בפניהם. דעת ב"י בח"ה סי' מ"ה לדעת הרי"ף ורמב"ם דמחלוקת רשב"ג ות"ק בב' קוראין ולפי זה גם בגט בעינן שנים אבל מדברי הטור שם מוכח דבגט ביחיד סגי וכן מבואר דעתו כאן והיינו דנמשך אחר דברי הרא"ש שכתב דלדעת הרי"ף המחלוקת ביחיד ולכך סובר הטור דב' מהני גם בשטר אבל הב"י דחה דברי הרא"ש שם וראייתו מר"פ ופי' המחלוקת בב' גם להרי"ף ורמב"ם

ואני תמה על הטור כיון דס"ל דהמחלוקת ביחיד א"כ מוכח בש"ס להדיא דקריאה ביחיד עדיף מחתימה וא"כ למה פסק בח"ה סי' מ"ה בקריאה ביחיד דיעבד פסול ובחתימה כשר דהוא להיפוך ממה דמבואר בש"ס בשלמא לפי' ב"י דהמחלוקת הוא בב' א"כ יש לומר דרק בב' קוראין עדיף קריאה מחתימה ולא ביחיד משא"כ להטור [ומזה יש ראי' באמת לדעת הטור דמזה הוציא הרמב"ם דבחתימה פסול כיון דבקריאה פסול כ"ש בחתימה אבל בלא"ה מנין לו לפסול דבש"ס לא קאמר רק דנגדי' ר"כ] וכבר הארכתי בענין זה בסת"י שם ליישב דברי הטור. גם העליתי שם דכ"ע מודים ביודעין לקרות אפי' קורין לפניהם בשאר שטרות מותר מטעם דכל הראוי לבילה וכו' או מטעם דבזה יראין לשקר כיון שהם יודעין לקרותו. ובזה יישבתי שם דברי הרי"ף ורמב"סו רבינו ירוחם התמוהין לכאורה ולפי זה גם כאן יש לצדד עכ"פ ביודעין לקרות בגט ואחד קרא לפניהם להכשיר דיעבד בפרט דלדעת הרא"ש קריאה ביחיד עדיף מחתימה וכיון דבחתימה יש מכשירין דיעבד אפי' בשטר ובגט מותר לכתחילה במקרעין א"כ קריאה ביחיד דעדיף פשיטא דמותר וצ"ע ועמ"ש שם

(כז) והוא שיכירו לשון הגט. בזו נחלקו הב"י והטור דלהטור מהני תרגמן ולהב"י לא מהני תרגמן וראייתו מן הירושלמי והב"ש דחה ראייתו וכן הש"ך סי' מ"ה דחה כך ובסת"י שם דחיתי דברי הש"ך שם ופירושו בירושלמי גם ראיית ב"י אף דבאמת אינה ראי' כיון דדיינים חותמין אף שלא קראוהו רק חתימת העדים צריכין לראות מ"מ פשיטא דבלא"ה