תפארת יעקב אבן העזר גיטין קב

בפני זה לא בפני הראשונים שכבר חתמו דמה בקשו התוס' בזה מסתמא יחתמו כדין כל עדים. ואם כוונתם דלא נימא דשאני הנך שהן לתנאי ולאפוקי מדעת הראב"ד א"כ מאי ראי' הביאו מהתם דמיירי בעדים וברור דכוונתם דלא נימא כיון דחותמין לאחר מסתמא אין הראשונים בכאן לאחר זמן ועל זה כתבו דאין הכוונה דאינך בלבד יהיו לאחר זמן דוודאי בעינן במעמד כולם רק שחתמו לאחר זמן במעמד כולם. ולפי זה מוכח להיפוך מהנ"ל אבל מ"מ יש לדחות דכוונת התוס' דלא נימא דאינך לא היו אז כלל ביומא כיון שחתמו לאחר זמן ועל זה כתבו דחתימת הראשונים הי' במעמד כולם רק שהאחרונים לא חתמו אז רק אח"כ וצ"ע בזה

ועב"ש ס"ק כ"ג דלקולא לא אמרינן אין עידי הגט חותמין זה בל"ז כגון ע"א מקוים וכו' ודבריו צ"ע דהא בש"ס מבואר להדיא דלקולא אמרו כן דמהאי טעמא מכשירין עד כותי כיון דהי' לפניו אי לאו דחבר הוא לא הוי מחתים לי' מקמי' והתוס' הקשו באמת דכל השטר מקוים ע"י אחד ותרצו דמדאורייתא כותי כשר רק מדרבנן הוא דפסול א"כ ומה התם דבהך סברא דאין חותמין לא סגי רק בצירוף הך סברא דלא הוי מחתים לי' מקמי' מ"מ סמכינן להכשיר כ"ש בקיום דג"כ אינו רק דרבנן ובהך סברא דאין חותמין זבל"ז בלבד מוכח דכשר דדין הוא לסמוך על זה להכשיר הגט ומ"מ נראין דברי הב"ש דמשמע להדיא בש"ס ופוסקים דלשליח המביא גט ממדה"י הימצוהו רבנן כתרי לקיום ואם אמר בפני נחתם אחד לא מהני. ונראה משום דמצינו בכמה דברים דהחמירו בקיום אף שהוא דרבנן שלא לקיימו בלילה ובעי ג' לקיימו אלמא דבקצת דברים עשאוהו כשל תורה אבל בשאר דבר דרבנן אפשר דסומכין על הך סברא גם לקולא כמו שהוכחתי וצ"ע ועיין בתוס' שם בסוגיא

(כב) ואם חתמו זבל"ז פסול. באמת שכן משמע מכל הפוסקים דאף דיעבד פסול וכ"כ הרמב"ם להדיא. אבל לעיל סי' ק"כ מדברי הראב"ד ורמב"ן וסייעתו דס"ל דאם אמר כולכם סתם דקיי"ל כמ"ד שנים משום עדים וכולן משום תנאי דאין צריכין להיות זה בפני זה רק השנים משום עדים בלבד. מוכח דע"כ דס"ל דהך דאין העדים חותמין אין בו עיכוב דיעבד רק לכתחילה דאל"כ תיקשי להו למה לא קאמר בפשיטות דנ"מ למ"ד משום עדים צריכין להיות זה בפני זה משא"כ למ"ד משום תנאי. ומזה באמת הוכיחו התוס' דמיירי במעמד כולם דאל"כ למה לי מכאן ועד עשרה ימים אפי' ביומא יש נ"מ דלמ"ד משום עדים פסול וע"כ דס"ל להראב"ד ורמב"ן דאין קפידא רק לכתחילה והתם רצה לומר דנ"מ דיהא הגט פסול אפי' דיעבד

ובאמת לא ידעתי מנין למדו הפוסקים לפסול דיעבד דאי משום דקאמר בש"ס זאת אומרת וכו' ומשמע להו דלולא דפסול דיעבד לא הוי סמכינן על זה להכשיר עד כותי הא וודאי ליתא דהא חזינן התם דס"ד דעיקר ההכשר דלולא דכותי חבר הוא לא הוי מחתים לי' מקמי' רק דמקשינן עלה דילמא רווחא שבק אלמא דסמכינן על הך סברא אף שאין בו צד איסור רק סברא דלא הוי מחתים לי' מקמי' א"כ כ"ש דיש לנו לסמוך על הך טעמא דאין העדים חותמין זה בלא זה דעכ"פ יש בו איסור לכתחילה דוודאי לא הי' עושה כן אבל מנין לנו דאף דיעבד פסול. ואפשר דמשמע להו דקאמר גזירה משום כולכם ולשון זה משמע להו דתקנה גמורה היתה מגזירת תכמים דלא מהני הגט רק שיחתמו זה בפני זה ועיין בסמוך

(כג) ויש מכשירין וכו' והשלישי שלא בפניהם. עב"י שהביא דעת הפוסקים החולקים על זה ופוסלים ודבר זה צריך ביאור. והנה התוס' סוף פרק הזורק בד"ה צא וכו' כתבו שם דמעשה בא לפני רבינו משולם והכשיר וכתב הטעם שלא אמרו אין עידי הגט וכו' רק בשנים או שזימן שלש יחד ע"ש. וכתבו עוד דר"ת הביא ראי' מכאן דכשר אף זה שלא בפני זה ועל זה הביא דרש"י מפרש שלא חתמו עדיין וא"כ בעי זה בפני זה ומתוך זה כתב הרב ב"י דרש"י חולק אר"ת ורבינו משולם

והנה מבואר לכל מבין ומדקדק בדברי התוס' כי דברי רבינו משולם הם רחוקים מדברי ר"ת הרבה כי לפי טעמו של רבינו משולם אין ענין כלל הך עובדא דצא והשלם להך עובדא דרבינו משולם דבהך דש"ס אין הפרש בין מעיקרא לאח"כ רק או דנימא דזה דבעינן אחד להשלמה חשיב כעד ממש א"כ אף מעיקרא הי' כן דהא מעיקרא כשהי' מקושר הי' נראה להיות בג' עדים. ואי דנימא דזה שצריך להשלמה לא חשיב כעד ממש א"כ לבסוף נמי אין כאן עד רק להשלמה ואין הפרש בין תחילתו לסופו כלום אבל בהך עובדא דרבינו משולם עיקר הטעם לפי שלא זימן השלשה מעיקרא ונגמר בשנים רק אח"כ הוא שחידש זה העד הג' לכך לא בעינן זה בפני זה. ולפי זה מבואר הוא דאפי' נניח כדברי ר"ת דכוונת רש"י שהעדים לא חתמו כלל מה שאינו נראה לפע"ד כלל כמו שאבאר מ"מ לא יחלוק רש"י על דברי רבינו משולם כי אין ענין זה לזה. אמנם בטעמו של רבינו משולם מה בכך שחידש זה העד אח"כ נראה לפע"ד פשוט למעיין בדבריו דוודאי מה שאמרו אין עידי הגט חותמין וכו' אפי' לפי מה שהסכימו רוב הפוסקים דפסול אפי' דיעבד מ"מ היינו דוקא כשחתמו העדים שלא כדת שהי' בדין לחתום זה בפני זה וחתמו שלא בפניהם אז יש לומר דאפי' דיעבד פסול אבל אם העדים כדין עשו דמעיקרא לא הזמין רק להם א"כ פשיטא שאין לפסול הגט כשהזמין אח"כ עוד שלישי כיון דהעדים כדין חתמו וחיוב זה לחתום זה בפני זה הוטל על העדים וא"כ מלבד מה דכבר כתבתי דאין ראי' מהש"ס דהקפידו חכמים על זה דיעבד כלל אלא אפי' אם הקפידו דיעבד היינו כשלא עשו כפי תקנת חכמים המוטלת עליהם ולא כשעשו כדין

אמנם ר"ת דהביא ראי' מהך דצא והשלם יראה דטעם אחר לו דסובר דאותו השלישי שחידש אח"כ לאו לקפידא הוא כלל ואין ענינו רק כמו השלמה דהכא וא"כ נידון בק"ו ומה הכא דאף מעיקרא הי' נראה להיות חתום להשלמה מ"מ לא בעי זה בפני זה כאן דמעיקרא לא הי' נראה להיות חתום כלל ואח"כ ג"כ אינו רק להשלמה כ"ש דלא בעינן זה בפני זה. ולפי זה מה דפליג הר"ר אלחנן ופוסל היינו ג"כ לפי סברת ר"ת ועל זה פליג הוא דעכשיו גילה דעתו דלא יהא גט עד שיחתום השלישי ולקפידא קאמר לא כעין השלמה. אבל לפי מה שפרשתי דברי רבינו משולם אפי' אי נימא דגילה דעתו שלא יהא גט עד שיחתום השלישי מ"מ מה בכך הא לא אמרו רק שהעדים לא יחתמו רק זה בפני זה ולא כשחתמו העדים כדין כנ"ל

גם בלא"ה נראה לפע"ד ברור שלא הי' כוונת רש"י כמו שהבין ר"ת חדא דאם הי' כוונתו לזה מאי ענין סופר לכאן כמו שהקשה ר"ת גופא. ועוד האיך לא זכר העיקר דעדיין לא חתמו וברור דכך כוונת רש"י דבהכרח דמיירי דל מסר לה דאי כבר מסר לה לא הוי מהני מה שיחתום העבד מן השוק דאף דאינו רק להשלמה מ"מ צריך שיחתום קודם נתינה וכן פירש"י להדיא דלמ"ד כולכם משום תנאי דקרוב ופסול כשר מ"מ צריך שיחתמו קודם נתינה וה"ה הכא ואהא קשיא לי' כיון דבהכרח צריך ע"מ למסור הגט לפניהם א"כ מה צורך לעבד מן השוק הא ע"כ יש כאן עדים כשרים והם יחתמו. לזה פירש"י דהסופר והעדים החתומים עדיין הם לפנינו והם עידי מסירה ומהם אינו יכול להחתים כי העדים כבר