תפארת יעקב אבן העזר גיטין קא

ע"מ לכריתות וע"מ רק לעדות אבל בשטרות לא שייך לחוש לזה כנ"ל

(כ) י"א מאחר דסגי וכו' ואם טעה או שינה בו אין לפסול וכו'. דין זה כתבו הרב בעל ת"ה ולפע"ד דבריו צ"ע כמו שאבאר. והנה עיקר דבריו נבכין על זה היסוד כיון דסגי מדינא בפלוני עד בלבד א"כ הך בן פלוני לא צריך למיכתב א"כ דמי לשינה מקום לידה דכשר הואיל ואינו צריך לכתבו מדינא וכתב על זה אף דחתימה שלא לשמה פסול לר"א אף דלא צריכין להו כלל שאני התם נהי דלא צריך מדאורייתא אבל חכמי התלמוד הזקיקו לחתום עדים משא"כ נידון דידן חכמי התלמוד לא הזקיקו לכתוב כלל בן פלוני כדמוכח במשנה ע"ש. ולפע"ד צריך עיון דתינח לפירוש רש"י דפירש דמה שתקנו לפרש שמות בגיטין היינו לפרש שמו שלא יכתוב אני פלוני רק ראובן ולפי פירושו לא הי' התקנה כלל לפרש שם אביו אבל לפי' הטור דפי' דהתקנה היתה לפרש שם אביו א"כ הרי דמי ממש להך תקנה אליבא דר"א להחתים עדים דהא שניהם במאמר אחד נאמרו לר"א הכוונה כך ולר"מ הכוונה כך א"כ כמו לר"א פוסל שלא לשמה ושינה שמו ושאר פסולים ה"ה לר"מ בשינה שם אביו דהא חכמי התלמוד הזקיקו מפני ת"ה לפרש שמו

גם בעיקר מה שדימה הרב בעל ת"ה דבר זה לשינה מקום לידה צ"ע דלא דמי כלל ואדרבא אני מדמה דבר זה לשינה מקום דירה דאף דבלא כתב כשר בשינוי פסול דכיון דהוא נקרא על מקים דירתו הוי כשינה שמו דיתמרו אחר הוא משא"כ בלידה דחין אדם נק על מקום לידתו אינו נראה כאחר א"כ אף כאן נהי דשם אביו אין צריך אבל כששינה בו כיון דאדם נקרא על שם אביו הרי שינה שמו בזה דמזה נראה להדיא דאחר הוא לא זה שהוא כתב ידו באמת כיון שנכתב בן פלוני ואינו בנו

אמנם יש לחלק קצת בין שינוי מקום דירה של בעל לשינוי בעדים דגבי בעל בשינוי נראה כאחר אבל בעדים כיון שאנו צריכין לקיים חתימתו א"כ מתוך הקיום יתברר דהוא הוא וטעות הוא בשם אביו. ולפי זה יש לחלק בין שינה בשמו לשינה בשם אביו דבשם אביו יש לומר כיון שאנו מקיימין שמו הרי יתברר מתוך הקיום דטעות בשם אביו אבל כשהטעות בשמו אם אנו מקיימין שם זה ימצא מזוייף דוודאי מסתמא מהדרין לקיים שמו לא שם אביו ואולי זהו סברת הש"ך שהביא הב"ש

אמנם בעיקר הדין נראה לפע"ד להקל מטעם אחר ואפי' בשמו דעיקר החשש בזה הוא מכח מה שאמרו מודה ר"א במזוייף מתוכו שהוא פסול וכתבו שם התוס' דטעמו דגזרינן חתימה אטו כתיבה א"כ ה"ה בשאר פסולין ולזה טרח הרב בעל ת"ה לחלק בין זה לשלא לשמה והאריך בזה. והנה עיקר דברי התוס' הם על יסוד קושית ר"י שם דמאי ענין שלא לשמה למזויף מתוכו התם שייך לומר דאתי למיסמך עלייהו דאף שהדבר אמת אין לעשות רק בעדות כשר ע"כ

ואני תמה על דברי ר"י בעל התוס' דהא פשיטא דלא קשיא ולא מידי ולא יכולתי לידע מהו הפי' שלא לשמה גבי עדים ובריש פרק כל הגט דקא חשיב כלהו גוונא שלא לשמה ולר"מ הכל בע"ח הוא ובכלהו גווני גרועי ממזוייף מתוכו שחתמו קרובים שהרי לא חתמו כלל על עיקר המעשה שזה גירש לזו וכל שחתמו על עיקר המעשה והעידו שזה כתב לגרש זו בגט זה הרי הוא לשמה גמור. ואל יקשה בעיניך הך שלא לשמה בחתימה היכי משכחת לה בשלמא לר"מ דלא בעי כתיבה לשמה משכחת לה כמו בכתיבה משא"כ לר"א כיון שנכתב לשמה האיך נחתם שלא לשמה תשובתך ע"כ או שחתמו קודם הכתיבה ולא ידעו כלל מהגט או שחתמו אחר הכתיבה אבל לא ראו מי המגרש והמתגרשת רק שחתמו על גט אבל עכ"פ פשיטא שאין לסמוך על עדים הללו טפי מחתמו קרובים ופסולים ושפיר פוסל ר"א דילמא אתי למיסמך עלייהו שאף שהוא אמת אין לעשות רק כדין כמו שפירש ר"י הטעם בקרובים באופן שלא עמדתי על סוף דעת ר"י באיזה אופן יפרנס שלא לשמה ויהא ראוי לסמוך על עדותם. וביותר אני תמה שביקש לומר הטעם דחיישינן אי מכשירין כך יבוא להכשיר בחתימתן קודם לגט והקשו על זה דא"כ גם בשאר שטרות נצטרך לשמה מהאי טעמא והוא תמוה לפע"ד דפשיטא דלכ"ע גם בשאר שטרות בעינן שידעו שזה לוה מזה מנה. הרי שצריך שיכירו שניהם ושטר שנמחל שיעבודו וכן שנכתב ליב"ש זה פסיל ליב"ש אחר שהם צריכין להעיד בבירור מי הלוה ומי המלוה וזה לוה מזה ואם חתמו ולא ידעו על מה חתמו פשיטא דפסול באופן שנעלם ממנו הבנת דברי ר"י הללו. גם מה שתרצו דגזרינן חתימה אטו כתיבה לר"א הוא תמוה דהא חזינן לר"מ דלא גזרינן להיפוך כדמוכח בש"ס ופשיטא דלר"מ יש לגזור טפי דהא אף דלא בעי כתיבה לשמה אבל עכ"פ כתיבה בעי ויותר יש לטעות להכשיר בחתימה ללמוד מכתיבה דהוא עיקר הגט וכשר שלא לשמה ה"ה חתימה א"כ כ"ש לר"א דלא מצריך בעלמא ע"ח כלל שאין ללמוד כתיבה מחתימה היכי שחתמו שלא לשמה

הילכך נראה דמ"מ במקום דחק יש לסמוך בצירוף דברי הרב בעל ת"ה בפרט שכתבתי לעיל שיש לומר דמודה הטור לדינא דהך תקנה רק לר"מ הוא אבל לדידן אינה רק עצה טובה וא"כ שפיר יש לקיים דברי הת"ה בפרט שכל היסוד מדברי התוס' הוא יסוד רעוע כמו שביארנו בפרט דבלא"ה לדעת הרי"ף ורמב"ם וסייעתם דגם לר"א כשר בע"ח בלי ע"מ כלל א"כ פשיטא דלק"מ קושית התוס' דאתי למיסמך עלייהו בלי ע"מ כלל ואפי' כשאנו לוקחין ע"מ ג"כ מ"מ אח"כ כשימותו יסמכו על ע"ח ולאו מטעמא דמסתמא הי' ע"מ דזה לא ס"ל להרי"ף דהרי ראייתו מהא דאמרינן דילמא מייתי וקשה השתא נמי האיך יסמכו על ע"ח ומזה דייק דבלי ע"מ כלל כשר אפי' לר"א אלמא דלא ס"ל דמסתמא נמסר לפני עדים ובאמת הרא"ש דחה דבריו מטעם זה א"כ כשיבואו לסמוך על ע"ח ע"כ דמצידם יהא עיקר הגט א"כ אם חתמו שלא לשמה יסמכו שלא כדין ואף דבאמת הי' ע"מ מ"מ אין לעשות רק כדין כמ"ש התוס' בקרובים הילכך מכל הלין טעמא נראה להקל אפי' בשמו דלא כהרש"ך

סעיף יג. (כא) עידי הגט אין חותמים אלא זה בפני זה (כב) ואם חתמו זה שלא בפני זה פסול (כג) וי"מ אם חתמו ב' זב"ז והג' שלא בפניהם (טור בשם ר"ח)

(כא) עידי הגט אין חותמין אלא זה בפני זה. נראה דהיינו שכל מי שרוצה לחתום לא יחתום בלתי אם יהיו לפניו אותן שרוצין לחתום ג"כ והיינו כמו שפירש"י שם דחיישינן משום כולכם דאז בהכרח צריך שיחתמו כולם ואם לא יהיו כולם ביחד שמא יחסר אחד והגט בטל אבל זה שכבר חתם בעודם כולם שוב אין צריך להיות ביחד עם הנשארים דהא הוא כבר חתם ומה יש לחוש ואותן שחותמין אחריו צריכין להיות בפני כולם והא דמכשרינן בש"ס כותי מהאי טעמא אף דהישראל הוא האחרון א"כ יש לומר דחתם בלי הראשון הא ליתא דמ"מ כיון דחתימת ראשון ע"כ היתה בפני הישראל הבא אחריו ולא הוי מחתים לי' מקמי' אי לאו דחבר הוא. ואין להקשות ניחוש דלאו חבר הוא וחתם שלא בפני חבירו הא ליתא דכיון דיודע הישראל שלא חתם לפניו והגט פסול ולא הי' חותם אח"כ אבל הא וודאי כל שחתם הכותי לפני הישראל יכול הישראל לחתום שלא בפני הכותי כיון שכבר חתם הכותי מה יש לחוש. והוצרכתי להאריך בזה לפי שנראה לכאורה מדברי התוס' היפוך דברים הללו גבי אמר לעשרה כולכם כתובי דקאמר התם נ"מ בחתים בי' תרי וכו' וכתבו התוס' שם בד"ה ואינך וז"ל ובמעמד כולם דאין עידי הגט חותמין זה בלא זה ובוודאי לא הי' כוונת התוס' לומר דאינך הנשארים יחתמו זה