תפארת יעקב אבן העזר גיטין ק

בש"ס בדבור אחד לר"א התקנה שיחתמו ולר"מ התקנה שיפרשו א"כ כמו דלר"א צריך ע"ח לכתחילה ואין ליתן הגט בלתי שיחתמו עדים וכמו שכתב בריש הסי' צריך שיחתמו ב' עדים כשרים א"כ ה"ה בהך דיפרשו הי' בדין בלא פרשו אין ליתן הגט כלל. אבל לפי הנ"ל ניחא דוודאי במה שתיקן ר"ג סובר הטור דתקנה ממש היתה לא עצה טובה כמ"ש התוס' אבל הך דנאמר במשנה איש פלוני עד כשר בוודאי כשר וינתן לכתחילה משמע וכך הפי' כשר בכל מקום במשנה. ועל המחבר יש לתמוה דבריש הסי' כתב כדברי הטור וכאן כתב בפשיטות דכשר דמשמע לינתן לכתחילה. ולפי פירושו בטור הי' בדין שיהא דינו כמו בלי חתומים דוודאי כמו דהדין לר"א בהך תקנה כמו כן לר"מ. ולפי זה יש לומר דמודה הטור לפירש"י בהך תקנה לר"מ אבל במשנה הכוונה שפירש שמו רק לא שם אביו דבמשנה נאמר איש פלוני עד לא אני פלוני עד א"כ ע"כ דפלוני על אדם דעלמא נאמר לא שיכתוב כך פלוני ודו"ק. ובש"ס נראין דברי רש"י דהאיך שייך התקינו שיהיו מפרשים שמותיהם מה שגם מעיקרא היו מפרשים רק שם אביהם לא פרשו

אמנם יש להקשות על פירש"י חדא כיון דבש"ס פריך עלה ובסי' לא והא רב צייר וכו' וקשה סימנא מאן דכר שמי' הא מעיקרא נמי לא היו חותמין סי' רק פלוני בלבד. ועוד קשה מה יתן ומה יוסיף תיבת פלוני אם לא הי' מזכיר שמו מי הוא הפלוני א"כ הי' יכול לכתוב אני חתמתי עד בלבד ונקיים כתבו של מי הוא ומה יתרון יש במה שכותב פלוני כל שלא פירש שום שם

לכן נראה לפע"ד דכך הכוונה כמו שאמרו שם בש"ס אהא דקאמר דידעינן בהא חתימה דלאו דיעקב היא ופריך ודילמא סי' שווי' דרב צייר כוורא ומשני דלא חציף איניש לשווי' שמא דאבוה סי'. מבואר דדוקא שם אביו לא יכתוב לסי' אבל שם של אחר כותב לסי' אף שאינו שמו. וזהו הכוונה שם דמעיקרא לא הי' כותב שמו האמיתי רק הי' בוחר איזה שם שהי' רוצה לסי' לחתום בו וע"י קיום יתוודע מי הוא לזה תיקן ר"ג שיפרש שמו האמיתי ועי"ז יתוודע בקל חתימתו והיינו דפריך עלה ובסי' לא והא רב צייר כוורא וכו' כנ"ל וגם פירש"י אפשר לפרש כן. ומ"מ יש ליישב דברי הב"י ג"כ דסובר דוודאי הך תקנה לר"מ דוקא ולא לר"א אבל מ"מ כיון דלר"מ תקנה גמורה הוא עכ"פ לר"א עצה טובה היא לעשות כן לכתחילה והיינו דתנן במשנה איש פלוני עד כשר דהיינו לכתחילה יכתוב שם אביו ג"כ אבל מ"מ כשר ליתנו לכתחילה דלר"א אינו תקנה גמורה רק עצה טובה אבל להחתים עדים תקנה גמורה הוא ולכך לא כתב בריש הסי' דבלא חתמו כשר כמו הכא ומשמע לי' דהטור מפרש כך דאל"כ למה לא הביא הך דינא דבאני פלוני כשר כפירש"י או בסי' כפי מה שפירשתי וע"כ דמפרש דמפרשין שם אביו ולר"מ תקנה גמורה ולר"א עצה טובה כמו שאמרו במשנה ופסק כר"א ועיין בס"ק שאחר זה

ודע דבהך סוגיא יש לדקדק דמעיקרא פריך מפני ת"ה דאורייתא היא דכתיב וכתב בספר וחתום ומשני לא נצרכה אלא לר"א. ויש לתמוה דמ"מ אי יש להקשות מהאי קרא תיקשי לר"א גופא ואי דיש לומר עצה טובה הוא כפירש"י א"כ בלא"ה לק"מ ומאי אולמי' דר"א מתנא דמתניתין דכיון דקשה עליו מקרא ע"כ עצה טובה. ועוד כיון דמעיקרא הוי ס"ד דר"מ הוא תיקשי לי' בלא"ה הא לר"מ מוכתב לה ילפינן ופשיטא דאורייתא הוא ובאמת לפי שיטת הרי"ף ורמב"ם דגם לר"א מהני ע"ח בלי ע"מ כלל א"כ יש לומר דלר"מ קשיא לי' דע"כ בעינן ע"ח דוקא א"כ הך ת"ה אי בלי ע"מ בהכרח בעינן ע"ח ואי בע"מ ג"כ לא מהני לר"מ ועל זה משני ר"א הוא דסובר ע"מ ג"כ סגי בלי ע"ח כלל והשתא הך קרא בלי ע"מ מיירי דאז בעינן ע"ח מדאורייתא דבלא"ה אינו גט כלל ומתניתין באיכא ע"מ דבהא הוי סגי נמי מדאורייתא ותקנו חכמים אפי' בהא ע"ח אבל מ"מ הא קשיא דהוי לי' להקשות לר"מ מקרא דוכתב לה. גם תיקשי להפוסקים דס"ל לר"א לא מהני ע"ח כלל דליכא למימר כהנ"ל

לכן נראה לי דכך הכוונה דליכא לאקשויי מקרא דוכתב לה דיש לומר בגט דוקא קמש"ל מתניתין דחכמים תקנו אפי' בשאר שטרות לזה פריך מקרא דירמי' דמוכח אפי' בשאר שטרות וכיון דלר"מ מצינו גבי גט דהקפידה על ע"ח בדוקא א"כ פשיטא דאין לנו להפקיע קרא דירמי' ממשמעותי' לומר דגבי שטרות רק עצה טובה ובוודאי יש לנו לומר דגם בשאר שטרות ע"ח דוקא ואהא משני דמשנה ר"א הוא דסובר וכתב דקרא אכתיבת גט לא חתימת עדים וכיון דלא שמענו בשום מקום ע"ח דוקא שפיר יש לומר עצה טובה כנ"ל

והנה הרמב"ן ז"ל במנין המצות תמה על הרמב"ם ז"ל פ"ח מהלכות עדות שכתב מדברי סופרים חותכין דיני ממונות בעדות שבשטר מהך סוגיא דהכא דפריך מפני ת"ה דאורייתא הוא ועש"ך סי' כ"ח מה שהאריך לסתור דברי הרב בעל מגילת אסתר שכתב ליישב קושית הרמב"ן ובסת"י שם כתבתי ליישב דברי הרמב"ם באריכות

אמנם עכשיו דקדקתי שאין כאן מקום קושיא כלל דעיקר הכוונה הכא דלר"מ מדאורייתא בעינן ע"ח על גט ועל שטר ואפי' נתברר לנו הדברים על פי עדים בעל פה לא מהני שאין לו דין ותוקף גט או שטר רק בעדים חתומים עליו וכך טיבו של גט ושטר אבל פשיטא דמודה ר"מ שאם לא נתברר לנו עיקר המעשה על ידי עדים מפיהם שאין אנו סומכין לדון מהחתומים על אמיתת הדבר וכל שהבעל מכחיש דהעדים בשקר חתמו ומעולם לא ציוה להם לחתום אין להם דין עדים מדאורייתא לדון על פיהם רק צריך שיתברר לנו על פי עדים בעל פה דהבעל ציוה להם לחתום בגט זה ומדעתו גירש אשה זו. וכן בשט"ח שהתחייב א"ע וציוה לכתוב ולחתום שטר ומ"מ אף שנתברר לנו שהבעל ציוה לכתוב גט זה או שטר זה כל שלא חתמו בו עדים אין לו תוקף שטר או גט ור"א סובר דגט ושטר נעשים ע"י ע"מ אבל לכ"ע אין דנין מדאורייתא לדון על עיקר המעשה על פי עדים הללו רק כשנתברר לנו אמיתת הדברים ע"י עדים כשרים על פיהם ולא על ידי כתב ידן רק מדרבנן סומכין על עדות שבשטר בדיני ממונות להאמין עיקר המעשה כל שנתברר לנו שהוא חתימתם ואינו מזוייף כאילו הם לפנינו ואינו יכול להכחישם. והשתא אין ענין מה שאמרו בעלמא קיום שטרות דרבנן להך דינו של הרמב"ם דוודאי לענין שלא נאמר דאחר זייף חתימת העדים בהא מדאורייתא כמי שנחקרה בב"ד שזאת היא חתימתם דלא חציף לזייף ונ"מ היכי שנתברר לנו מבחוץ אמיתת הדברים רק שהוא אומר שאותו השטר כבר נפרע ואחר הוא ומזוייף הוא על זה אמרינן דמן התורה לא הי' צריך קיום רק מדרבנן אצרכו לקיים אבל היכי שאין אנו יודעין כלל אמיתת הדברים רק על פי שטר זה יכול לומר דאמת שחתמו אבל אני לא צויתי לכתבו ובשקר כתבוהו ועל פי כתבם אין להם דין עדים שלא יאומן להכחישם רק מדרבנן מהני זה שלא תנעול דלת. ועל דרך זה מיושבין כל הקושיות גם תבין דברי הטור ריש סי' מ"ו התמוהין מאוד לכל מעיין. גם דברי הרמב"ם רפ"י מהלכות עדות ממה שהקשה עליו הלח"מ ואין להאריך כאן כי אין כאן מקומו ודוק היטב

(יט) יעקב עד. עב"ש בשם לבוש למה צריך עד ולפעד"נ משום דלר"מ אותן החתומים לאו לעדות הם ברר אמיתת הדברים שהרי אפי' נתברר לנו על פה אמיתת הדברים לא מהני רק כך טיבו של גט להיות שני אנשים חתומים עליו אבל לר"א לא מהני זה רק עיקר הגט ע"י ע"מ ורק כדי לברר הדברים על ידי ע"ח תקנו ע"ח ולכך תקנו שיחתום עד להורות שלא לכריתות חתם רק לעדות שלא נטעה לומר דהכריתות ע"י ע"ח הוא ואפי' לדעת הרי"ף ורמב"ם דאפי' לר"א כשר בע"ח היינו דיעבד אבל לכתחילה בעינן