צורת בית המקדש עב

"וְלִפְנֵי הַלְּשָׁכוֹת מַהֲלַךְ עֶשֶׂר אַמּוֹת רֹחַב לָבֹא אֶל הַפְּנִימִית דֶּרֶךְ אַמָּה אֶחָת" (יחזקאל מב, ד) . פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִין לָבֹא אֶל אֲוִיר הָעֶשְׂרִים שֶׁבֵּין הַלְּשָׁכוֹת וְהַתָּאִים לֹא בֶּחָצֵר הַפְּנִימִי וְלֹא בֶּחָצֵר הַחִיצוֹנָה. כִּי הֶחָצֵר הַפְּנִימִית לֹא הָיְתָה, רַק מֵאָה עַל מֵאָה לִפְנֵי הַבַּיִת לַמִּזְרָח (יחזקאל מ, מז) , וְנֶאֱמַר (יחזקאל מא, יד) עַל רֹחַב הַבַּיִת "לַקָּדִים מֵאָה אַמָּה". נִמְצָא רֹחַב הַבַּיִת סוֹתֵם אֶת רֹחַב הֶחָצֵר, וְאוֹתָן חָמֵשׁ הַיְּתֵרִים מִט"ו שֶׁל בֵּית הַחֲלִפוֹת, סוֹתְמָן עֹבִי כֹּתֶל הַמַּפְסִיק בֵּין הֶחָצֵר הַפְּנִימִי וּבֵין הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה הַבָּא מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב, שֶׁהֲרֵי עָבְיוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת. וְאִם כֵּן, לֹא הָיָה מָבוֹא לְשָׁם אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה מְשַׁפֵּעַ א בפשטות 'משפע' הכוונה מלמטה למעלה - שהרי מפלס החצר החיצונה נמוך מן הפנימית וכדי ליכנס לפנימית צריך לשפע ולעלות, אלא שבתמונה הכללית שצייר רבינו, משמע כי שיפוע מתייחסת לשיפוע (החתך) בכותל. וְכוֹנֵס, [כְּלוֹמַר] כְּשֶׁהָיָה מְכַלֶּה סוֹף חוֹמָה שֶׁבֵּין שְׁתֵּי הַחֲצֵרוֹת, שִׁפֵּעַ בְּתוֹךְ חָצֵר הַחִיצוֹנָה בְּעֹבִי הַחוֹמָה אַמָּה כְּדֵי כְּנִיסַת אָדָם ב כדאמרינן (סוכה ז:) גברא באמתא יתיב. . וְנִכְנָס לְתוֹךְ אֲוִיר חָמֵשׁ אַמּוֹת שֶׁבֵּין כֹּתֶל הַחֲלִפוֹת וְכֹתֶל הַלְּשָׁכוֹת, וְהוֹלֵךְ בְּאוֹתוֹ אֲוִיר לְצַד מַעֲרָב עֶשֶׂר אַמּוֹת, וְשָׁם כָּלֶה מֶשֶׁךְ בֵּית הַחֲלִפוֹת. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר "מַהֲלַךְ עֶשֶׂר אַמּוֹת רֹחַב", וּמִשָּׁם וְאֵילָךְ עֶשְׂרִים אַמּוֹת הָאֲוִיר שֶׁבֵּין הַלְּשָׁכוֹת וְהַתָּאִים. וְלָמָּה קוֹרֵהוּ מַהֲלַךְ רֹחַב, וַהֲלֹא הָיָה לוֹ לוֹמַר מַהֲלַךְ עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ? לְפִי שֶׁלְּעִנְיַן בֵּית הַחֲלִפוֹת הוּא רֹחַב. לְפִי שֶׁבִּנְיַן הַחֲלִפוֹת מִן הַצָּפוֹן לַדָּרוֹם ט"ו אַמָּה, וּמִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב אֵינוֹ אֶלָּא עֶשֶׂר אַמּוֹת, עַד כָּאן דִּבְרֵי רַשִׁ"י ז”ל.

וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ יְכוֹלִין לַהֲלֹךְ אֶל הָאֲוִיר עֶשְׂרִים מֵאֲחוֹרֵי בֵּית הַכַּפֹּרֶת, מִכָּל מָקוֹם הֻצְרַךְ לַמָּבוֹא שֶׁבְּכָאן שֶׁהוּא לְמִזְרַח הֶחָצֵר, שֶׁשָּׁם רֹב מַהֲלַךְ וְתַשְׁמִישׁ הֶחָצֵר. וְעוֹד שֶׁלְּפִי דַּעְתֵּנוּ בְּסִימָן י"ב אֵין שָׁם שַׁעַר אֶל הֶחָצֵר לַמַּעֲרָב, וְאִם כֵּן הָרוֹצֶה לֵילֵךְ מֵהֶחָצֵר אֶל אֲוִיר הָעֶשְׂרִים יִצְטָרֵךְ לָלֶכֶת לִפְנֵי מִזְרָחָן ג דהיינו לצאת מן החצר הפנימית דרך השער ולהקיף את הלשכות. ולפני מזרחן, היינו מזרח הלשכות בצפון או בדרום דרך שערי החצר. ועיקר האריכות הוא בזה שצריך להקיף כל הלשכות לצפון או לדרום ושוב למערב, שהרי גם אחרי שיש מבא לאויר העשרים צריך לצאת מן החצר הפנימית. , וּלְהַקִּיף חֲמִשִּׁים רֹחַב מִזְרָחָן, וּמֵאָה אָרְכָּן, וַחֲמִשִּׁים רָחְבָּן שֶׁל מַעֲרָב, עַד שֶׁיָּבֹא אֶל אֲוִיר הָעֶשְׂרִים. מִשּׁוּם כָּךְ הָיָה הַמָּבוֹא אֲלֵיהֶם בְּמִזְרָחָן.

וּמֵהַאי טַעֲמָא נַמִּי, לָא סַגִּי בְּפִתְחֵי הַלְּשָׁכוֹת שֶׁאֶל הֶחָצֵר וּמֵהֶם אֶל אֲוִיר הָעֶשְׂרִים כִּדְפֵרַשְׁתִּי בַּסִּימָן הַקּוֹדֵם, וְיִהְיוּ אִם כֵּן יְכוֹלִין לַהֲלֹךְ אֲלֵיהֶם דֶּרֶךְ הַלְּשָׁכוֹת. דְּהָכִי נַמִּי יִצְטָרֵךְ לְהַקִּיף בְּרָחְבָּן שֶׁל מִזְרָח, וַחֲצִי אָרְכָּן, וְרָחְבָּן מִבִּפְנִים מִפֶּתַח לְפֶתַח. וּבְלָאו הָכִי נַמִּי אֵין מִן הָרָאוּי שֶׁפִּתְחֵי הַלְּשָׁכוֹת יִשְׁתַּמְּשׁוּ אֶל אֲוִיר הָעֶשְׂרִים, שֶׁאֵלּוּ הַלְּשָׁכוֹת הֵם חֲדָרִים רְאוּיִם לִהְיוֹת מְסֻגָּרִים, אֵין יוֹצֵא וּבָא אֶלָּא לְעִתּוֹ וְשַׁעְתּוֹ. וְאֵלּוּ הָעֶשְׂרִים אֲוִיר הִנֵּה הִנָּם כְּכָל שְׁאָר הֶחָצֵר, רְאוּיִם לִהְיוֹת פְּתוּחִים כְּדֶרֶךְ הֶחָצֵר, שֶׁיּוּכְלוּ לָבוֹא אֲלֵיהֶן כְּמוֹ אֶל כָּל הֶחָצֵר.