צורת בית המקדש לט

חָזַר וְהֵבִיא דְּפוּס שְׁלִישִׁי, שֶׁהוּא כ"ח אַמָּה וּטְפָחַיִם עַל כ"ח אַמָּה וּטְפָחַיִם. דִּכְנִיסַת הַסּוֹבֵב הוּא לְכֻלֵּי עָלְמָא בְּאַמָּה בַּת ה', אֶלָּא דְּתַנָּא לֹא קָחָשִׁיב לַטְּפָחַיִם וְתַנָּא כ"ח עַל כ"ח. וְכֵן הַכָּתוּב הוּא אוֹמֵר (יחזקאל מג, יז) "וְהָעֲזָרָה אַרְבַּע עֶשְׂרֵה אֹרֶךְ בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה רֹחַב", כְּלוֹמַר שֶׁהַמַּלְבֵּן שֶׁעַל הַסּוֹבֵב, רָחְבּוֹ כְּשֶׁתִּמְדּוֹד מֵאֶמְצָעוֹ הוּא אַרְבַּע עֶשְׂרֵה אַמָּה לְכָל צַד, דְּהַיְנוּ כ"ח עַל כ"ח, וְלָא קָחָשִׁיב לַטְּפָחִים. וְרֹחַב זֶה הַדְּפוּס דְּהַיְנוּ גָּבְהוֹ, ג' אַמּוֹת, וְהוּא גַּג הַמִּזְבֵּחַ.

וְעָלָיו נֶאֱמַר (שם טו) "וְהַהַרְאֵל אַרְבַּע אַמּוֹת". וּמְפֹרָשׁ תַּלְמוּדָא א בגמ’ הקשו שם על מקרא זה, שכתוב וההראל ארבע אמות ומהאריאל ולמעלה הקרנות וגו’, שמשמע מזה שהמפלס העליון שנקרא אריאל גובהו ארבע ועליו הקרנות, וזה אינו נכון שהרי גובהו שלש עד האריאל, והקרנות אמה נוספת, ויחדיו יהיו ארבע, ומסקנת הגמ’ שכוונת הכתוב הוא שכל משך ארבע מן הסובב ולמעלה, הוא “רשות” קרנות, דהיינו שהוא כמו הקרנות לגבי נתינת דמים העליונים בחלק העליון של מזבח, כדלהלן בדברי רבינו. בְּפֶרֶק אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן (זבחים נג.) דִּרְשׁוּת קְרָנוֹת אַרְבַּע קָאָמַר, כְּלוֹמַר הַדָּמִים הַנִּתָּנִין בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ רְשׁוּתַיְהוּ הֲוָה מֵהַהַרְאֵל וּלְמַטָּה אַרְבַּע אַמּוֹת. שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּתֵּן מֵאֵלּוּ הַד' אַמּוֹת, נִתָּנִין לְמַעְלָה מִקְרוּ. וְזֶהוּ חוּט הַסִּקְרָא שֶׁהוּא בְּאֶמְצַע הַמִּזְבֵּחַ, לְהַבְדִּיל בֵּין דָמִים תַּחְתּוֹנִים לְעֶלְיוֹנִים (פ"ג מ"א) .

וּכְבָר הִתְבָּאֵר (בסימן ל"ח) שֶׁהַיְסוֹד וְהַסּוֹבֵב הֵם שֵׁשׁ אַמּוֹת ב גם בבית שני וגם בבית העתיד יש ביסוד ובסובב יחד שש אמות,, אלא שבבית שני יסוד הוא אמה וסובב חמש, ובבית שלישי יסוד הוא שתים וסובב ארבע, גְּבוֹהִים, וְכָל הַמִּזְבֵּח הוּא עֲשָׂרָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר (בסימן מ"ב) . אִם כֵּן הַחוּט שֶׁהוּא בָּאֶמְצַע הוּא בְּאַמָּה עֶלְיוֹנָה שֶׁל הַסּוֹבֵב. וּפֵרֵשׁ הָרַמְבָּ"ם (בפירושו למשניות ריש פ"ג) שֶׁבַּמִּזְבֵּחַ שֶׁבְּבַיִת שֵׁנִי הָאַמָּה הַזֹּאת שֶׁמֵּהַסּוֹבֵב הַנְּתוּנָה לְעֶלְיוֹנָהּ שֶׁל מִזְבֵּחַ ג דהיינו חצי העליון של המזבח שהוא מקום דמים העליונים כנ”ל. הָיְתָה בַּת שִׁשָּׁה טְפָחִים. לְפִי שֶׁהַיְסוֹד שֶׁבְּמִזְבַּח בַּיִת שֵׁנִי גָּבוֹהַּ אַמָּה בְּאַמָּה בַּת ה', וְהַסּוֹבֵב חָמֵשׁ אַמּוֹת בְּאַמָּה בַּת ו', הֲרֵי לְךָ אַמַּת הַיְסוֹד וְד' אַמּוֹת מֵהַסּוֹבֵב הֵן כ"ט טְפָחִים. וּכְשֶׁתַחְשׁוֹב הָאַמָּה הַחֲמִישִׁית שֶׁל הַסּוֹבֵב עִם ג' אַמּוֹת שֶׁל גַּג הַמִּזְבֵּחַ שֶׁהֵן גַּם כֵּן בַּת ו', וְאַמָּה שֶׁל הַקְּרָנוֹת שֶׁהִיא בַּת ה' ד מסקנת הגמ’ (מנחות צז סע”ב). , הֵן כְּמוֹ כֵן כ"ט טְפָחִים ה הגמ’ (שם) מחשבת את גבהו הכולל של המזבח כדי לדעת היכן עבר חוט הסיקרא, שהרי מקום חוט הסקרא צריך להיות באמצעו בדיוק, כדי לחלק בין מקום נתינת דמים העליונים למקום נתינת דמים התחתונים, ואמרינן שם דכיון שהמזבח גבהו עשר אמות, ושמונה אמות מהן הן בנות ששה טפחים, ושתי אמות מהן בנות חמשה טפחים, (אמת היסוד ואמת הקרן), נמצא שכל גובה המזבח הוא נ”ח טפחים, וחצי גבהו בכ”ט טפחים, שהוא אמה אחת מתחת הסובב, שהרי אמת היסוד הוא ה”ט, ועוד ארבע אמות של ו”ט הם כ”ט טפחים, וכן למעלה מהחוט גם יש ארבע אמות עד הקרן של ו”ט, ואמה בת ה”ט של הקרן. . וְאַף לְרַשִׁ"י עַל כָּל פָּנִים גּוֹבַהּ עֲלִיַּת הַיְסוֹד בְּאַמָּה בַּת ה'.

וְאִם כֵּן בַּמִּזְבֵּחַ שֶׁלֶּעָתִיד אַף עַל גַּב שֶׁהַיְסוֹד שֶׁלּוֹ גָּבוֹהַּ שְׁתֵּי אַמּוֹת, עִם כָּל זֶה אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיוּ שְׁתֵּיהֶן ו שהרי אם נאמר ששניהן בנות ה”ט, נמצא גבהו של מזבח הוא נ”ז טפחים, ויצטרכו להזיז את חוט הסיקרא בחצי טפח וכנ”ל. בְּאַמָּה בַּת ה', רַק אַמָּה אַחַת מִמֶּנָּה. וְכֵן יֵשׁ לְפָרֵשׁ (יחזקאל מג, יג) וְחֵיק הָאַמָּה, כְּלוֹמַר הָאַמָּה הָאַחַת מִמֶּנָּה הִיא בְּשֶׁל חוֹל.