צורת בית המקדש לז

"וְהַמִּזְבֵּחַ לִפְנֵי הַבָּיִת" (יחזקאל מ, מז) - כְּבַר בֵּאַרְנוּ בְּסִימָן כ"ו שֶׁהַמִּזְבֵּחַ שֶׁבְּמַרְאָה זוֹ, לְפִי הַנִּרְאֶה הוּא עוֹמֵד ל"ד אַמָּה מִמִּזְרַח הָעֲזָרָה, וְשֶׁמִּמֶּנּוּ וְלָאוּלָם גַּם כֵּן ל"ד אַמָּה. וְאָמְנָם אִם נַעֲמִידֵהוּ בִּצְפוֹן הָעֲזָרָה, אוֹ בִּדְרוֹמָהּ, אוֹ מְמֻצָּע, יִתְבָּרֵר בעז"ה יִתְבָּרֵךְ בְּסִימָן מ"ג.

וְאֵלֶּה מִדּוֹת הַמִּזְבֵּחַ בְּאַמּוֹת, שֶׁהִיא אַמָּה וָטֹפַח (יחזקאל מג, יג) כִּדְפִרַשְׁתִּי בִּתְחִלַּת הַחִבּוּר (פתיחה) , מִלְּבַד מִדַּת הַחֵיק שֶׁהוּא הַיְסוֹד. וְכֵן מִדַּת הַסּוֹבֵב, גַּם מִדּוֹת הַקְּרָנוֹת, הֵן הֵנָּה הָיוּ בְּאַמָּה קְטַנָּה, שֶׁהִיא ה' טְפָחִים וּכְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר (בסימן ל"ח וסימן מ"ב) .

"וּמֵחֵיק הָאָרֶץ" - פֵּרוּשׁ מִיסוֹד קַרְקַע הָאָרֶץ. "עַד הָעֲזָרָה הַתַּחְתּוֹנָה" - פֵּרוּשׁ עַד גַּג מַלְבֵּן הָרִאשׁוֹן, "שְׁתַּיִם אַמּוֹת, וְרֹחַב אַמָּה אֶחָת" (יחזקאל מ, יד) .

כֵּיצַד? (כדתני לוי זבחים נד) הָיָה מֵבִיא דְּפוּס מְרֻבָּע עָשׂוּי מֵאַרְבַּע קְרָשִׁים. כָּל קֶרֶשׁ אָרְכּוֹ ל"ב אַמָּה, וְרֹחַב הַקֶּרֶשׁ שְׁתֵּי אַמּוֹת, וְהוּא גוֹבַהּ הַדְּפוּס. וּמְמַלְּאוֹ אֲבָנִים וְסִיד וְזֶפֶת וְעוֹפֶרֶת מְהוּתָךְ, וְהוּא נַעֲשֶׂה מִקְשָׁה אַחַת א פירוש שע”י החומרים הנ”ל מתהווה גוש אחד שהוא גוף מבנה המזבח, וכמו שכתב רש”י שם וז”ל בד”ה וממחה ושופך בתוך המלבן על האבנים ונדבקין יחד על ידי אלו וכו’ עכ”ל. שֶׁל ל"ב אַמָּה עַל ל"ב אַמָּה, גָּבוֹהַּ שְׁתֵּי אַמּוֹת, בְּאַמָּה קְטַנָּה כִּדְאִיתָא פֶּרֶק שְׁתֵּי הַלֶּחֶם (מנחות צז) .

וְלֹא הָיָה הַיְסוֹד בְּכָל מָקוֹם ל"ב עַל ל"ב, אֶלָּא כְּדִתְנַן בְּמִדּוֹת (פ"ג מ"א) , וְהַיְסוֹד הָיָה מְהַלֵּךְ עַל פְּנֵי כָּל הַצָּפוֹן וְעַל פְּנֵי כָּל הַמַּעֲרָב וְאוֹכֵל בַּדָּרוֹם אַמָּה אַחַת וּבַמִּזְרָח אַמָּה אַחַת. פֵּרוּשׁ, כְּשֶׁהָיוּ עוֹשִׂים זֶה הַדְּפוּס הַמְּרֻבָּע לְמַלּאוֹתוֹ כִּדְאָמְרִינָן, הָיוּ מְשִׂימִין עֵץ אוֹ כָּל דָּבָר בְּאוֹתָן זָוִיּוֹת שֶׁל דְּרוֹמִית מִזְרָחִית כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְמַלֵּא הַזָּוִית הַהִיא, וְאַחַר כָּךְ שׁוֹמְטִים הָעֵץ וְנִשְׁאָר אוֹתוֹ קֶרֶן פָּנוּי בְּלֹא יְסוֹד. וְנִמְשָׁךְ הַפָּנוּי מִקֶּרֶן מִזְרָחִית שֶׁבַּדָּרוֹם כָּל רוּחַ מִזְרָחִי, עַד אַמָּה אַחַת הַסְּמוּכָה לַצָּפוֹן. וְכֵן נִמְשָׁךְ זֶה הַפָּנוּי מִקֶּרֶן הַדְּרוֹמִי שֶׁבַּמִּזְרָח כָּל רוּחַ דְּרוֹמִי, עַד אַמָּה הַסְּמוּכָה לַמַּעֲרָב.

הֶאֱרַכְתִּי לְבַאֵר תְּמוּנַת הַיְסוֹד כִּי טָעוּ הַמַּדְפִּיסִים ב כן הוא בדפוס מנטובה שב”ך (שהזכיר רבינו לעיל סימן יג ולקמן סימן עא) . בַּצִּיּוּרִים שֶׁבְּפֵרוּשׁ הָרַמְבָּ"ם ג יש שרצו לדייק (עזרת כהנים בני יוסף מדות פ”ג מ”א) בדברי הרמב”ם בהל’ בה”ב (פ”ב ה”י) כציור הנ”ל. אולם בציור בגוכי”ק הרמב”ם ז”ל (קאפח) צייר כמו שכתב רבינו כאן. ז"ל, וּבִמְקוֹם זוּלָתוֹ, שֶׁצִּיְּרוּ הַיְסוֹד בְּאוֹפֶן שֶׁכָּלֶה סָמוּךְ לְקֶרֶן ד דהיינו שלשיטתם היה יסוד לכל צד מזרח ורק באמה האחרונה בזוית שהוא קרן מזרחית דרומית ודרומית מזרחית היה חסר היסוד, ולא כמו שפירש רבינו לעיל. מִזְרָחִית דְּרוֹמִית ה שיטה זו הובא בריטב”א (יומא ט”ו ע”ב) בשם אחרים מהגאונים וחלק עליהם. , וְטָעוּת הוּא בְּיָדָם ו כוונת רבינו שציור זה טעות המדפיסים ואינו מהרמב”ם ז”ל, כנ”ל. .