צורת בית המקדש ג

"וַיָּמָד אֶת סַף הַשַּׁעַר", פֵּרוּשׁ מְזוּזַת הַשַּׁעַר הַמְכַסָּה עֹבִי הַחוֹמָה, קָנֶה אֶחָד רֹחַב, וְאֵת סַף אֶחָד, קָנֶה אֶחָד רֹחַב (מ, ו). "וַיָּמָד אֶת רֹחַב פֶּתַח הַשַּׁעַר עֶשֶׂר אַמּוֹת" (מ, יא).

"וְעַל פְּנֵי הַשַּׁעַר הָאִיתוֹן [וְגוֹ'] חֲמִשִּׁים אַמָּה" (יחזקאל מ, טו) , וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י וְעַל פְּנֵי – גָּבְהוֹ, וּמִגֹּבַהּ שְׁאָר הַשְּׁעָרִים שֶׁבָּעִנְיָן, שֶׁהֵם חֲמִשִּׁים אַמָּה, אֲנִי לָמֵד שֶׁ'עַל פְּנֵי' הָאָמוּר כָּאן, הוּא חֲמִשִּׁים אַמָּה, עכ"ל. וְכֵן כָּתַב א הכוונה שרש”י מפרש שם על פניהם – גובה. בִּמְלָכִים א' (ז, ו) "וְאוּלָם עַל פְּנֵיהֶם", פֵּרוּשׁ אוּלָם גָּבוֹהַּ עָשָׂה עַל כָּל הַבַּיִת.

וְכָתַב הָרַדַ"ק (יחזקאל מ, טו) : וַאֲנִי תָּמֵהַּ עַל פֵּרוּשׁוֹ, כִּי בְּכָל הָעִנְיָן אֵינוֹ אוֹמֵר עַל גֹּבַהּ הַשְּׁעָרִים מִדָּה. וְכֵן בְּבִנְיַן בַּיִת שֵׁנִי לֹא הָיָה שַׁעַר שֶׁהָיָה גָּבוֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה, כִּי כָּל הַשְּׁעָרִים רָחְבָּן עֶשֶׂר וְגָבְהָן עֶשְׂרִים, חוּץ מִשֶּׁל אוּלָם (פ"ב מ"ג) שֶׁהָיָה גָּבְהוֹ אַרְבָּעִים (פ"ג מ"ז) . וְאָנָה מָצָא לְשׁוֹן אֹרֶךְ ב השגת הרד”ק למעיין שם הוא על מה שפרש”י (מ, לו) על אורך השער חמשים אמה שהכוונה הוא לגובה השער. שֶׁעִנְיָנוֹ גֹּבַהּ, אֵין זֶה כִּי אֹרֶךְ מִדַּת הַשֶּׁטַח, וְגֹבַהּ הוּא מִדַּת הָרוּם אוֹ הָעֹמֶק.

וּמַה שֶּׁאָמַר בְּמִדַּת הָעַמּוּדִים בְּבִנְיַן שְׁלֹמֹה, שֶׁאָמַר בְּסֵפֶר מְלָכִים א (ז,טו) קוֹמָה, וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים ב' (ג, טו) אֹרֶךְ, כְּבָר פֵּרַשְׁנוּ שָׁם כִּי בְּדִבְרֵי הַיָּמִים סָפַר מִדָּתָן בְּעֵת יְצִיקָתָן בַּקַּרְקַע שֶׁהִיא מִדַּת הַשֶּׁטַח, לְפִיכָךְ אָמַר אֹרֶךְ. וּבָעֵת שֶׁהֶעֱמִידָן וְסָפַר מִדָּתָן אָמַר קוֹמָה כִּי כֵן הָיָה, עכ"ל.

וְהַנִּרְאֶה לְיַשֵּׁב פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י הוּא שֶׁלָּמַד מִלְּשׁוֹן "וְעַל פְּנֵי", שֶׁפֵּרוּשׁוֹ בְּגָבְהוֹ כְּמוֹ הַפָּנִים שֶׁהוּא בְּגֹבַהּ הָאָדָם.

אוֹ יִתָּכֵן הֱיוֹתוֹ מִלְּשׁוֹן פִּנָּה, כְּמוֹ הַפִּנּוֹת הַגְּבֹהוֹת בִּצְפַנְיָה (א, טז) . וּפֵרֵשׁ הָרַדַ"ק שֶׁהֵם הַמִּגְדָּלִים, וּבְשָׁרָשָׁיו ג בספר השרשים להרד”ק (שרש פנה) כתב שפנה היינו זוית. וכתב שם וז”ל: ולפי שחוזק הבית הפנות אמר על המגדלים החזקים פנות: על הערים הבצורות ועל הפנות הגבוהות (צפניה א, טו). ולפי שפנות הבית מן האבנים הגדולות כנה האנשים הגדולים והאצילים בפנות: גשו הלום כל פנות העם (שמ”א יד לח), ויתיצבו פנות כל העם (שופטים כ ב) עכ”ל. כָּתַב הַטַּעַם שֶׁבַּפִּנּוֹת בּוֹנִין הָאֲבָנִים הַגְּבוֹהוֹת.

וּמַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב בְּכֻלָּן אָרְכּוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה (מ, כה כט לג לו), וַהֲרֵי הָאֹרֶךְ הוּא מִדַּת הַשֶּׁטַח כְּדִבְרֵי הָרַדַ"ק, אֲנִי אוֹמֵר שֶׁלְּכָךְ אָמַר אָרְכּוֹ לְפִי שֶׁהַמְּדִידָה שֶׁל הַגֹּבַהּ הָיְתָה נִמְדֶּדֶת בְּשֶׁטַח הָאָרֶץ. וְזֶהוּ שֶׁהָיָה "פְּתִיל פִּשְׁתִּים בְּיָדוֹ וּקְנֵה הַמִּדָּה" (מ, ג) וּפֵרֵשׁ הָרַדַ"ק שֶׁבַּפְּתִיל מָדַד מִדָּה מְרֻבָּה בַּקַּרְקַע.

וַאֲנַחְנוּ נֹאמַר שֶׁהַפְּתִיל הָיָה בְּיָּדוֹ, שֶׁיִּמְדֹּד [בּוֹ] גֹּבַהּ כָּל דָּבָר וְדָבָר בְּפַעַם אַחַת. לֹא שֶׁיִּצְטָרֵךְ לִמְדֹּד פְּעָמִים רַבּוֹת בַּקָּנֶה הַדָּבָר הַגָּבוֹהַּ יוֹתֵר מִקָּנֶה אֶחָד, לְפִי שֶׁהוּא טֹרַח רַב, כִּי יִצְטָרֵךְ בְּכָל פַּעַם לִרְשֹׁם מָקוֹם שֶׁכָּלָה שָׁם מִדָּתוֹ לְהָשִׂים עָלָיו הַקָּנֶה, וְלִמְדֹּד מִמֶּנּוּ וּלְהַלָּן. וְאַף כִּי הָיָה מַלְאָךְ הַדּוֹבֵר בּוֹ, וְהַכֹּל בְּמַרְאֶה וּבְחִידָה, לֹא בְּחוּשׁ וּבְמִדָּה, עִם כָּל זֶה בְּוַדַּאי הֶרְאָהוּ בְּאֹפֶן הַיּוֹתֵר נָאוֹת וּמִתְקַבֵּל וּמִתְקָרֵב אֶל הַמּוּחָשׁ. וְהָיָה הַפְּתִיל אָרֹךְ מְאֹד לִמְדֹּד בּוֹ בְּפַעַם אַחַת הַמִּדָּה הַיּוֹתֵר גָּבוֹהַּ שֶׁבַּבִּנְיָן. וּלְאַחַר שֶׁשִּׁעֵר בַּפְּתִיל שִׁעוּר הַגֹּבַהּ, הִשְׁכִּיב הַחֶבֶל אָרְצָה וּמָדַד בִּקְנֵה הַמִּדָּה כַּמָּה קָנִים הוּא גָּבוֹהַּ, וּבִמְדִידָה עַל הָאָרֶץ נָקֵל לְמָדְדוֹ בִּקְנֵה הַמִּדָּה מֵהַמְּדִידָה שֶׁבַּגֹּבַהּ, כַּמְּפֹרָשׁ.

וְאַף אִם זֶה הַטַּעַם לֹא יַסְפִּיק, וְלֹא יַכְרִיחַ לִהְיוֹת הַמְּדִידָה שֶׁבַּגֹּבַהּ בְּשִׁטְחִית, עִם כָּל זֶה נוּכַל לוֹמַר שֶׁהָיְתָה כָּךְ שִׁטְחִית כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְהָיָה זֶה לְשׁוּם סִבָּה נֶעֱלֶמֶת וְטַעַם נִסְתָּר, אַחַר כִּי כֵן כָּל הַמַּרְאֶה הַנּוֹרָא הַהוּא, בִּלְתִּי סָפֵק אֵין בּוֹ דָּבָר קָטָן אוֹ גָּדוֹל מִבְּלִי טַעַם עָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ, וְשֶׁלְּפִיכָךְ אָמַר הַכָּתוּב מִדַּת הַגֹּבַהּ בְּשֵׁם אֹרֶךְ, לְפִי שֶׁהָיְתָה הַמְּדִידָה שִׁטְחִית.

אָמְנָם נִשְׁאָר עַל רַשִׁ"י ז"ל הַתְּמִיָּה בְּמַה שֶּׁכָּתַב גֹּבַהּ שְׁאָר הַשְּׁעָרִים שֶׁבָּעִנְיָן כוּ', וְלֹא נִמְצָא שֶׁכֵּן הוּא בְּכָל הָעִנְיָן.

וְהָרִי"א ז"ל (יחזקאל מ, טו) עִם שֶׁהוֹכִיחַ כְּקֻשְׁיּוֹת הָרַדַ"ק, עִם כָּל זֶה כָּתַב שֶׁמַּה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י הוּא יוֹתֵר נָכוֹן בְּעֵינָיו כְּפִי מִלּוֹת הַכָּתוּב.

וּתְנַן (פ"ב מ"ג) שֶׁלְּכָל הַשְּׁעָרִים דְּלָתוֹת חוּץ מִשֶּׁל אוּלָם.