תבואות השדה חלק ב רח

אמרי נועם אמר הכותב לזה קראתי טעם הנה לאשר היה בדעתי לעשות זכרון עולם לידידי איש בריתי הרב המופלג הצדיק המפורסם מוה' מאיר א"ש ז"ל בן לאמו הרב. הגאון האמיתי קדוש עליון מוה' מנחם א"ש זלה"ה שהיה אב"ד בק"ק אונגוואר והנה נשארו כתבים הרבה מאמ"ו הגאון ז"ל אצל ידידי בנו הרב ר' מאיר ז"ל והרבה פעמים גלה לי דעתו שברצונו להדפיס חידושי אביו הגאון ז"ל אמנם בעוה"ר נטרפה השעה כי ידידי ר' מאיר ז"ל שבק לן חיים ויצאה נשמתו בטהרה ביום ג' ה' אדר שנת תר"נ לפ"ק בעיר מאטטערסדארף ולא עלתה בידו. והנה לאשר הייתי רוצה לעשות רצון ידידי הרב ר' מאיר כתבתי לידידי ההר"ג המפורסים חריף ובקי וכו' כש"ת מוה' שמחה בונם נ"י האב"ד דק"ק מט"ד אשר היה גיסו של הרב ר' מאיר שיהיה מטובו לשלח לי איזה חידושים מאמ"ו הגאון הקדוש ז"ל ובטובו שלח לי איזה כתבים. והנה אם כי אין הזמן גורם להעתיק יותר אמרתי אעתיק איזה סנסן עכ"פ למען אוכל להביא בזכרוני במזכרת ידידות את ידידי הרב ר' מאיר הנ"ל כי נקטף באבו בלא בנים ויהי' לו שם לזכר עולם בספרי רצוף אהבה מבנות ירשלים. ראה זה מצאתי בחידושי כתב יד אמ"ו הגאון הקדוש ז"ל: הראשונים הקשו על הרמב"ם דס"ל דאין בגידין בנו"ט וסובר גיה"נ מותר בהנאה ובגמ' פסחים ריש פרק כל שעה אמרינן דמאן דסובר אין בגידין בנו"ט ס"ל ג"כ דגיה"נ אסור בהנאה. ונ"ל דהנה הפרי הקשה למה אמר הגמ' כשהותרה נבלה היא וגידה הותרה ושם מיירי הקרא מהיתר אכילה ולמה לא אמר הגמ' כשהותרה טריפה היא וגידה הותרה ושם נאמר לכלב תשליכון אותו וא"כ חזינן דהתורה התירה בהנאה דהרי גבי אכילה יש לומר דכיון דאין בגידין בנו"ט לא היה בכלל ההיתר כלל וכמ"ש רש"י שם משא"כ גבי טריפה דהתורה התירה בהנאה לאכילת כלב והגיד ראוי לאכילת כלב וכמ"ש שמשליכים אותם לחתולים ע"ש בפנ"י והנראה דהנה כתבו האחרונים דאם אמרינן דאין איסור חל על איסור וא"כ אין איסור נבלה חל על איסור גיד לא שייך לומר כשהותרה נבלה היא וגידה הותרו דהגיד לא היה בכלל לא תאכל כל נבלה והנה אם נאמר דבאיסור כולל לחודא אין איסור חל על איסור (כלומר דנבלה לגבי גיד הוי איסור כולל) ורק איסור חמור באיסור כולל חל והנה אם נאמר דנבלה כיון דהי' מטמאה הוי איסור חמור וא"כ בנבלה דהוי איסור כולל בחמור יוכל לחול על איסור גיד אמנם טריפה דאינה מטמאה ולא הוי רק כולל לחודא א"כ אין איסור טריפה יוכל לחול על איסור גיד וא"כ אין הגיד כלל בכלל ובשר בשדה טריפה וא"כ אין לומר כשהותרה טריפה הי' וגידה דהגיד אינו כלל בכלל איסור טריפה וא"כ מתורץ קושית הפנ"י למה לא קאמר הגמ' כשהותרה טריפה הי' וגידה הותרה ודו"ק וא"כ י"ל דהגמ' במס' פסחים רוצה לתרץ אפילו למ"ד דאין איסור חל על איסור רק כולל בחמור ולא כולל לחודא וא"כ שפיר קאמר הגמ' דאין לנו ללמוד היתר הנאה גבי גיד רק מנבלה וכיון דילפינן מנבלה צריכין אנו לומר דההיתר אינו רק אם יש בגידין בנותן טעם דלמ"ד אין בגידין בנו"ט לא הותרה התורה אותו כלל דהרי אפיך רחמנא ההיתר בלשון אכילה וגיד אין ראוי לאכילה וכמ"ש רש"י וא"כ אמרינן בגמ' שפיר דלמ"ד אין בגדין בנו"ט גיד הנשה אסור בהנאה אמנם הרמב"ם ז"ל דס"ל איסור חל על איסור אפילו בכולל לחודא וא"כ נוכל למילף היתר הנאה מטריפה ושם התורה התירה הנאה בפירוש דכתיב לכלב תשליכון אותו וגיד ראוי למאכל כלבים וא"כ אף דאין בגדין בנו"ט מ"מ מותר בהנאה מטריפה ומיושב הר"מ בס"ד: והנה יש תחת ידי עוד חדושים הרבה מפוזרים מאמ"ו הגאון הקדוש ולא באתי בזה המעט רק לעשות נייח נפשי' לידידי הרב ר' מאיר ז"ל בנו של אמ"ו הגאון ז"ל זי"ע ודברי אמ"ו הגאון ז"ל הבאתי כמ"פ בספרי ועוד חזון למועד עוד אנופף את ידי להביא איזה חידושים בשם אמ"ו הגאון ז"ל ולאשר שמעתי מנכדי אמ"ו תלמודי הרבני המופלג בתו"י מוה' מאיר גרינוואלד נ"י ואחיו תלמודי הב' החריף המופלג החתן נ"ה מנחם נ"י כי רצונם להדפיס חיבור מיוחד מכתבי אמ"ו הגאון ז"ל יהי ד' בעזרם להוציא לאור חידושיו הנחמדים לזאת לא העתקתי יותר ודפסתי מועט דפסתי לשם ולזכר עולם: אנא ד' זכור לטובה את בני הב' המופלג כ"ה משה נ"י עזרני שאוכל לגדל אותו לתורה ולעבודת ד' ויאריך ימים בטוב ובנעימים הושיעה לי ד' ברחמיך הרבים שאוכל לגדל את בתי עלקא שתי' עמ"ש ליראת ד' ושאזכה לראות מהם בנים ובני בנים עוסקים בתורה וביראת ד' כל הימים עד בנין ירושלים עה"ק בנויה ברחמים: ולטובה תזכור ותפקוד את אמי מורתי האשה החשובה מרת גנענדל שתחי' עמ"ש. אנא ד' זכור לה את אשר מנעורי גדלה אותי והיה עיניה פקוחות עלי לטובה יה"ר מלפני, אבינו שבשמים שתאריך ימיה ושנותיה בנעימים לראות עוד בנים ובני בנים בחצרות ד' שתולים עד ביאת משיח צדקינו במהרה בימינו אמן.