שו"ת הרשב"א חלק ז תצז

על מי שנדר מתוך כעסו ואמר שאם יתחרט עד הזמן דעו באמת שלא יאמין בשם יתברך. אם יתחרט צריך להוכיחו ולייסרו הרבה על שהגביר עליו כעסו ונבל עצמו לומר שלא יאמין בשם יתעלה שאין לשום אדם שהוא בכלל ישראל לתלות זה בשום ענין. וכועס כופר בשעתו הוא. ותדע שהרי זה אף על פי שלא התירו מכל מקום מתחרט הוא והרי תלה אמונתו בחרטתו והרי נתחרט ומוצא על עצמו דבה והוא כסיל וקרוב הדבר להלקותו ולהחמיר עליו שלא ישוב עוד לכסלו: