שו"ת הרשב"א חלק ז תנד

ובר ישראל שהניח ממון אצל חבירו והלשינוהו וצוח המלך להחרים כל מי שיש לו אותו ממון ואותו בר ישראל אינו רוצה לגלות אלא ליורשיו תבא עליו ברכה ולית ליה למיחש לההיא שמתא ואבעי לאחזוקי ליה טיבותא דקא מרחם על היורשים ובהאי כתיב עיני בנאמני ארץ: