שו"ת הרשב"א חלק ד רעא

מונטוסון.

שאלת: אם דעתי נוטה למה שפסק הרב אלפסי ז"ל, בפ"ק דסנהדרין: דאפילו משישמע דברי בעל דין, ויודע להיכן הדין נוטה, מצוה לומר להם פשרה בעיתו. ובספר המצות לרב רבי משה דקוצי, פסק שאסור לומר להם, לאחר ששמע את דבריהם, ויודע להיכן הדין נוטה.

תשובה: אף על פי שאין דעתי מכרעת את ההרים, מ"מ כך נ"ל כדברי הרב אלפסי ז"ל. דהרב פסק כר' יהושע בן קרחה (סנהדרין ו ע"ב), דאמר: מצוה (לצבוע) [לבצוע]. ואקשינן: ומי אמר רב הכי? והא רב הונא תלמידי' דרב הוה, וכי הוה אתי לקמיה דרב הונא א"ל: אי דינא בעיתו, אי פשרה בעיתו? ואקשינן: היינו ת"ק? איכא בינייהו מצוה. ואקשינן: היינו ר"ש בן מנסיא? איכא בינייהו משתשמע את דבריהם, ואתה יודע להיכן הדין נוטה. דלר"ש בן מנסיא איסור, ולר"י בן קרחה מצוה. וכבר פסק רב הלכה כר"י בן קרחה, ורב הונא עביד הכי עובדא. וכיון שכן, קי"ל כוותייהו.