תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן צד

שאלה שאלת להעמידך על דעתי במה שאין נזהרין עכשיו מלכתוב תרי שריר וקיים הן על השגיאה הנופלת בלשון הקיום הן על שגיאה הנופלת בשיטה ששכח הסופר לכותבה במקום הקיום הראשון, והנני רואה בכאן מקום מוכן(להן) לזיוף להדיא אחר שהורשה להרחיק יכתוב ויקיים:

תשובה כך דעתי נוטה שלא אמרו (ב״ב ק״ס:) תרי שריר וקיים לא אמרינן אלא במקושר ולמאן דאמר עדיו מאחוריו בין קשר לקשר והרחיקו יותר משיטה אחת שלא הורשו לעשות כן שהרי יכול לזייף ולכתוב מה שירצה, אבל בפשוט כותב והולך מה שירצה שנים ושלשה שאיני רואה בזה שום חשש, שאין חוששין לומר שהרחיקו יותר משיטה אחת שלא הורשו לעשות כן, וזהו שאמר אין למדין משיטה אחרונה שיטה אחרונה בלבד הוא דאין למדין ממנה ואע״פ שלא החזיר מענינו של שטר בשיטה אחרונה הא מן השנייה לה וכל שלמעלה ממנה למדין שאין חוששין שמא עשו העדים שלא כדין. ומכל מקום לאו בכל מקום מכשירין הרי שריר וקיים דבלא חזר בלי ספק פסול שאני אומר מחק או הוסיף ביני שיטי מאי דבעי והדר מקיים וכתב שריר וקיים. אבל אם חזר מענינו של שטר בשיטה אחרונה אע״פ שכתב תרי שריר וקיים בשיטה שלמעלה אין כאן חשש, שאלמלא לא נכתבו קודם שיחתמו העדים נמצאת אומר שהעדים הרחיקו שתי שיטין ומחק או הוסיף וקיים בשיטה שנייה שבאחרית השטר והחזיר עלה מעניינו של שטר בשיטה אחרונה ואנן אין לחוש שהרחיקו העדים שתי שיטין וכמו שאמרנו, ואיני רואה שאצטרך לישא וליתן בהכשר מה שנהגו עכשיו לכתוב ממחקים ותליות בשיטה אחרונה כי מה ידענו ולא תדע נבין ולא עמך הוא, וכבר ראית מה שאמרו בו הראשונים. ואעפ״כ אני כל שאני יכול אני מלמד הסופרים לסיים השטר בחצי השיטה ולחתום הם בחצי השיטה הנשארת כי מכאן יש לנו הכשר גמור, ונאמר כי בודאי כתובה היתה אותה חצי שיטה וכל שלמעלה הימנה כשחתמו העדים שאלולא כן אסור היה לחתום בחצי שיטה מחשש שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת שהוא כשר, וכבר אמרנו שאין חוששין לעדים טועין. וכיוצא בזה אם מרחיקין שיטה אחת וחותמין שאין חוששין כלל לשיטת אחרונה הרחוקה מהחתימה בשיטה אחת:

ולפי שידעתי שכלך יפה אגיד לך דבר בא לידי ומה שאמרתי אע״פ שנחלקו עלי כל חבירי מדעתי שאין מחלוקתם רק מצד ההרגל ומה שלא הורגל נעשה להם זר ואתה בנפה יפה שלך תבור אוכל. מעשה בא לידי בשטר שכתוב בו מנה והיה ראוי לכתוב בו מאתים ומת העד האחד עד שלא נתקן והיו הבעלים רדופים ללכת ואי אפשר להתעכב עד שיחליפו השטר, אמרתי ימחוק ויכתוב מאתים ויקיים בין סהדא לסהדא ויכתבו כן. אנחנא סהדי חתמנא על שטרא דנא דאית ביה מחקא, וסמכי בהא אהדא דאקשינן בריש גט פשוט (בבא בתרא דף קס״ד) הוא על הנייר ועדיו על המחק כשר אמאי ניחוש דילמא מחיק ליה לעילאי וכתיב ביה מאי דבעי וה״ל אידי ואידי נמחק פעם אחת ואוקימנא דכתיבי בין סהדא לסהדא אנחנא סהדי חתמנא על מחקא ושטרא על נייר, אלמא אין חוששין לומר כי מה שכתוב אחר חתימת הראשון אנחנא סהדי לא כתב כן אלא האחרון ואין סומכין על עדותו של אחד, כי בודאי אין חושדין ע״א בשקרן ולא כתב כן עד שהסכים חבירו עמו ומדעת שניהם נכתב שהרי ע״א קם לשבועה ופעמים לממון כשאינו יכול לישבע ואין חושדין אותו בשקרן. ואם תאמר התם הוא שחתמו על המחק בשטר שהוא על הנייר עד שכתבו כן אנחנא סהדי וכו׳ אבל כשחותמין על הנייר חוששין לו ונאמר שמא העד השני כתב כן ואין כאן אלא עד אחד על קיום מחק. זה אינו אפשר שהרי הקשה עליה מסיפא דקתני הוא על המחק ועדיו על הנייר פסול ואמאי נכתוב הכי אנחנא סהדי דחתמנא אניירא ושטרא על מחקא והוצרכו לדחוק משום דסוף סוף מחיק, והקשו עוד כמה קושיות והוצרכו לפרק אותם בכמה פירוקים, ואם איתא מאי קושיא לימא שאני הכא דסהדא חתים אניירא ולאחר שחתם נמחק וכתב אנחנא סהדי דכתיבי בין סהדא לסהדא חד הוא דכתב ומסהיד ולאו כל כמיניה לשווייה שטרא. זו אשר סמכתי עליו להכשיר ואתה העמד דבר על בוריו והודיעני: