תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן מה

שאלה הא דשלח רב עוירא (ב״ב קלג) נכסי לך ואחריך לפלוני והראשון ראוי ליורשו אין לשני במקום ראשון כלום שאין זה לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק, ויש מרבותינו שפירשו שאפילו נתנו בפירוש בלשון מתנה אינה ירושה. הודיעני. הנותן מתנה לבתו ואמר לה נכסים אלו לך ע״מ שלא יירשם הבעל אלא יחזרו לי או ליורשי מהו, כי מן הדין הדומה יראה שאין דברי רב עוירא אמורים אלא בשנתן בלשון תנאי שהתנאי יש בו כח ואם מתה יחזרו הנכסים לו או ליורשיו. ואת״ל שיש חשש אפילו באותו לשון ע״מ, הודיעני אם אמר לה ואחריך מעכשיו ליורשי וקנו מידו ליורשיו. אם תמות בתו בלא ולד של קיימא מהו:

תשובה ראיתי הדברים כבאים בשאלה מורכבים לפי דעתי מדברים שפרטיהם נפרדים זה מזה בדיניהם, שאתה הרכבת החזרת האב הנותן ליורשיו, ומתוך ששייר לעצמו כלומר אם תמות היא יחזרו לו נראה שאותה מתנה מתנת בריא היה שנתן לבתו מתוך בוריו, אך מה שכתוב בה ליורשי אפשר שהיתה מתנת שכ״מ והדבר פשוט שדברי רב עוירא אינם אמורים בבריא שנתן למי שראוי ליורשו שמתנות הבריאים אינן ירושה ולא נאמרו דבריו אלא בשכ״מ הנותן בשעה שהוא רוצה להוריש ולכן כל שהוא נותן מתוך בוריו ואמר ואחריך לי דבר ברור שדבריו קיימים דהא אפסקא, ורחמנא לא אמר שיהא אדם יורש את מורישיו בחייהם שלא תהא הפסק להם בחייהם. הנסתפק אדם מעולם במי שנותן לבנו קרקע לזמן ידוע שתהא המתנה מתנה עולמית אבל בשיור שמשייר ליורשיו הוא שתפול בו השאלה. ובנותן לבת בין הבנות שהיא ראויה עכשיו לירש ואם כן היא שאלה באמת האם תחזור ליורשיו, גם בזה יש הפרש בין נשואה לשאינה נשואה שאילו אינה נשואה בשעת מתנה ואח״כ עמדה ונשאת אפילו במתנת בריא דעלמא שנתנה לה אדם נכרי הבעל היורש דבעל לוקח הוי ואין לאחריך במקום לוקח כלום וכאותה דאמר אביי פרק מי שהיה נשוי (כתובות דף צה:) וכ״ש באב הנותן שהבעל גם כן בכלל יורשיו וכדרב הונא דאמר בעובדא דסבתא לירתה ואפילו לירתי ירתה. אבל אם היתה נשואה כאן הוא עיקר השאלה. ולשון שכתבת שאמר לה ע״מ שלא יירשנה הבעל וכבר ידעת שהנותן לאשה ע״מ שאין לאישה רשות בה מחלוקת ישנה והדברים עתיקים תלויים בהלכות מרובות בקידושין ובנדרים ואם באתי להאריך יאריך הענין ומובטח אני בך שאתה בקי בכל אותן הלכות ולפיכך אני מקצר ועולה ואתה תבור אחר אשר עוררתיך עליהם. אבל אני תוקע עצמי במה שכתבת בסוף ואחר אחרון אני בא כי בבירור אם כתב בשיור במעכשיו וכ״ש במעכשיו ובקניין הדברים פשוטים בעיני שאין כאן מקום לרב עוירא שאין ירושה זו מופסקת אלא מעכשיו נתנן הנכסים ליורשים אלא שתלה מתנתו להם בדבר לומר לכשתמות הבת מעכשיו יהיו הנכסים נתונים ליורשיו והיינו דרב הונא דאמר גבי סבתא שהבעל יורש ואע״ג דאין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק משום דס״ל לרב הונא דכל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי וע״כ לא פסקו כרב ענן דאמרה שאין הבעל יורש בעובדא דסבתא אלא משום דקי״ל דכל האומר אחריך לא כאומר מעכשיו הא אילו אמר ובתרא מעכשיו לירתה אפילו הבעל היה יורש ואע״ג דשכיבא ברתא בחיי סבתא, וזה ברור גם בהלכות הר״ם ז״ל כתוב כן מפורש שם. ומה ששאלת איזה לשון יתכן יותר לכתוב בשיור זה שיהיה קיים יכתוב בו מעכשיו בקניין גמור לכשתמות הבת בלי ולד של קיימא, אלא שיש כאן בית מיחוש אם תצטרך הבת למזונות ופרנסה ומכרה קרקע לכשתמות היא בלא ולד של קיימא היורשים מוציאין מיד הלקוחות ע״כ יצטרך לכתוב שהוא מעכשיו ליורשים וכמו שכתבתי ויכתוב כל מה שישאר אחריה שלא מכר לצורך מזונותיה ופרנסתה וכיוצא בזה. ואתה תבחר: