תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן מג

שאלה אם דנים גוד או אגוד בשטרי חוב שיש לשני אחים בירושה שירשו שט״ח מאביהן על כותים או על ישראל, או לא דיינינן אלא במדי הראוי להשתמש:

תשובה ברור הוא שלא אמרו דין גוד או אגוד אלא בשיעבודים וכמדומה דאפילו במשכונא לא ואע״פ שהמשכונא עשויה להשתמש דלא אמרו אלא במה שאין ראוי ליחלק ולא אפשר להם בחלוקה לעולם אבל במשכונא שאין גופה של משכונא שלהם אלא לשיעבוד בעלמא ועומדת היא ליפדות הרי המעות ראויים ליחלק וכשבא זמנה ויגבו יחלקו. וענין גוד או אגוד כמדומה שזה פשוט כפירוש רש״י ז״ל קוץ לי דמים וקנה לך חלקי או קוץ לי דמים ואקנה חלקך, וכיון שהרב ז״ל תולה הדבר בקיצת דמים אלמא ס״ל שהכל תלוי בקיצת דמים ושזה יכול להעלות בדמים ולומר קנה לך בסך זה חלקי ואע״פ שאינו שוה לו או אני אקנה, והכי משמע מלישנא דמתניתין דאיתא פרק השותפים (בבא בתרא דף י״א) דקתני זה הכלל כל שאילו יחלק ושמו עליו חולקים ואי לא מעלין אותו בדמים וזהו גוד או אגוד אלמא אפילו בעלוי הוא:

מיהו כתב הרמ״ה ז״ל דדוקא אם בא לעלות על דמיו שומעין לו אבל לפחות מדמיו אין שומעין לו שאם אתה אומר כן עשיר ועני שהניח להם אביהם מידי דלאו בר חלוקה הרי עשיר אומר לעני תנה לי פחות מדמיה או אני אתנם והיא יודע שלרש אין כל ואין לאל ידו ליקח אותה אפילו שוה מאתים במנה וימצא העשיר לוקח על כרחו דעני בפחות מדמיו ואם אתה אומר כן לקתה מדת הדין. וכן דעת גדולי הראשונים כפירש״י ז״ל וכהרב ברצלוני והרמב״ם ז״ל וכן משמו של ר״י. אבל יש חולקים בדבר ואומרים דבין בפחות בין ביתר לא מצי א״ל גוד או אגוד, דאפילו ביתר א״ל לא בעינא למיקני ביתר מכדי דמיו, אלא שמין הדבר בב״ד ומי שרוצה ליתן שויו נוטלו אבל להעלותו בדמים לא, ומפרשים גוד או אגוד לשון משיכה כדמתרגמינן משכו נגודו ומה ששנינו מעלים אותו בדמים לאו דוקא מעלים דמצינו לשון עלוי בשומת ב״ד כדתנן (ערכין דף כג:) המקדיש נכסיו מעלין לו תפילין והכא לא שייך למימר עלוי אלא שמין תפילין קאמר. ונראה דא״נ מפרש גוד מלשון משיכה אכתי מצי למימר כפירש״י ז״ל ודוק: