תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן לט

שאלה ראובן שנתן כל נכסיו לאשתו וקנו מידו ופירש בשטר המתנה שהוא נותן לה במתנה גמורה והאחריות עליו ועל באי כחו ושיהא הרשות בידה לעשות במתנה זו כל חפץ נפשה, ועוד כתוב בשטר המתנה ומעכשיו סלקתי כחי מעל מתנה זו ולא שיירתי בה לא לעצמי ולא לבאי כחי לא דין ולא טענה בהן. מי נאמר כיון שבאר כ״כ למתנה גמורה נתכוין ולא לעשותה אפוטרופסית בלבד, א״ד לעולם עשאה אפוטרופסית:

תשובה יש מרבותי נ״ע סבורים לומר דלעולם לא עשאה אלא אפוטרופסית ואפילו כתב לה בפירוש שלמתנה גמורה הוא כותב לה ולא לאפוטרופסית, דכל שכתב לה כל נכסיו מוכחא מילתא דלא עשאה אלא אפוטרופסית וכל יפויין אלו שכתב לה אינם אלא שרצה לכבדה וכי היכי דלישתמען מילה. ודייקי לה מדקאמר בגמ׳ (ב״ב קל״ב) על ההיא דרבי יהודה הנחתום במאי אילימא בש״מ והא אמרת לא עשאה אלא אפוטרופסית ואי איתא מאי קושיא לימא בשבירר דבריו א״נ בשקנו מידו. אבל גדולי המורים הראשונים כאב״ן מגנ״ץ ז״ל והראב״ד ז״ל אמרו שאם בירר הרי זו מתנה גמורה כיון שבירר וכן ר״ח ז״ל בשקנו מידו, ולזה דעתנו נוטה:

ועוד אומר אני דבההיא דר׳ יהודה הנחתום ה״ה שהיה יכול לתרץ כן אלא משום דרבינא דמייתי מינה ראיה היה שמיט ליה דבלא בירר הוא ובשלא קנו מידו משום דמיתניא סתם ניחא נמי ליה לרבא טפי לאוקמה בהכי ולפרוקה אפילו למאי דס״ל לרבינא באוקימתא רויחא ובכולהו לבד מאשה אצל הבנים ואשה אצל בני הבעל א״נ באשתו ובאשתו גרושה, והאי פרוקא רויחא טפי דלא דחקינן ליה ולא מפקינן ליה ממשמעות. ולפיכך בנדון שלפנינו כל שכן שבירר בירור גמור ונתן לה רשות לעשות בה כל חפצה: