תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן לו

שאלה יעקב ולאה אשתו מכרו כרם אחד שהיה ליעקב וכתוב בשטר המכירה שקבלו יעקב ולאה מאתים זהובים מדמי הכרם ואחר כך מת יעקב ובאה לאה לגבות כתובתה מנכסי יעקב, וראובן בן יעקב טוען שכבר קבלה היא מנכסי יעקב מאה זהובים שהרי קבלה מחצית דמי הכרם ולאה טוענת אמת הוא שמכרתי הכרם עם יעקב בעלי אבל לא קבלתי מהם כלום אע״פ שכתוב בשטר. הדין עם מי:

תשובה הדין עם האלמנה מכמה טעמים. האחד שכן דרך המוכרים בין איש לאשתו בין אב ובנים שכותבין כן אע״פ שאין לוקח מעות המכר אלא האחד ולשופרא דשטרא רוצה הלוקח שיכתבו לו כל המוכרים שהם לקחו מידו כך וכך מעות ומכרו לו בהם קרקע פלוני, ודבר זה פשוט בכל המקומות. ועוד שאפילו נודע באמת שהיא קבלה מחצית המעות ושהוציאתן בצרכיה או נתנתן לאחרים אפילו הכי אין מנכין לה מכתובתה כלום, חדא דאפשר שהבעל נתנה לה במתנה או שהיה חייב לה שלוה ממנה המעות שנתנו לה אחרים ע״מ שאין לבעלה רשות בהם או ממעות שהפקידו בידה אחרים, ואם אתה אומר כן אמור מעתה אילו ראינו שקבלה מיד הבעל מעות מועטים או מרובים נאמר שבפירעון כתובתה נתנם לה, וזה אינו שא״כ לא הנחת בת לאברהם אבינו שיש לה כתובה שכל הנשים מקבלות מעות מיד בעליהן, ולא עוד אלא אפילו היה הבעל טוען בברי והיא אומרת במתנה נתנה לי נאמנת כל זמן שלא הזכיר פירעון, וכענין שאמרו פרק שבועת העדות (שבועות דף לד) יתיב רב יהודה וקמבעי ליה מנה מכרתי לך בפני פלוני ופלוני ועדים רואים אותו מבחוץ מאי אמר ליה רב המנונא והלה מה טוען אי דאמר ליה להד״מ הוחזק כפרן אי אמר במתנה נתנם לי כי אתו עדים מאי הוי א״ל עול תא כלומר הודה לדבריו ושבחו, וזו שאמרה לא נטלתי כלום לא הוחזקה כפרנית שהא מודה היא שכן כתבה אלא דלא נטלה שכן דרך האשה והבעל כשמוכרין כן וכ״ש כאן שאין הבעל טוען נגדה כלום והיורש טוען בספק, ועוד שזה תוך הזמן היה וחזקה אין אדם עשוי לפרוע תוך זמנו וכדר״ל בריש פ״ק ב״ב (דף ה׳) ואיפסיק הלכתא כוותיה: