תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן לג

שאלה לבאר התנאים התלויים במכירה זו ואם מכרה פחות משוה מה היה דינו:

תשובה כבר כתבתי לך שאם באה האלמנה למכור מזונות שלא בבית דין מומחין מוכרת ובלבד שתעמיד בית דין בקיאין בשומא ואומרים לה קרקע זה שוה כך וכך והיא הולכת ומוכרת לעצמה, ואחר שתמכור אם רצו היתומים להשביעה אם מכרה ביתר ששמו לה הבית דין משביעין אותה, לפי שאפילו מכרה שוה מנה במאתים הריוח ליתומים וכמו ששנינו שם (כתובות צ״ח) אלמנה שהיתה כתובתה מאתים ומכרה שוה מנה במאתים כו׳ נתקבלה כתובתה. ולפיכך יכולים להשביעה אם מכרה ביותר, אבל אינה צריכה למכור בהכרזה וכדאמרינן לכרגא למזוני ולקבורה מזבנינן בלא אכרזתא, ואם היא פקחת ותרצה לפטור עצמה מידי שבועה לא תמכור אלא בעדים, ואלמנה שטעתה בכל שהוא אפילו מכרה שוה מנה ודינר במנה מכרה בטל:

ומפני שאמרת שאכתוב לך התנאים התלויים במכירה זו אני כותב לך דרך קצרה אחד מן העניינים שנחלקו במכירת האלמנה הראשונים נ״ע, שמקצתן אמרו שאינה יכולה למכור למזונות לעולם אלא במנה וכדתניא (שם צ״ז) מוכרת ואוכלת עד כדי כתובתה וסמך לה שתגבה כתובתה מן השאר, אלמא מוכרת עד כדי כתובה לבד ולא יותר שאין לה מזונות אלא בכדי כתובה, ואחרים ז״ל אמרו שאפילו אין כתובתה אלא מנה מוכרת למזונות אפילו מאתים כל שהיא צריכה למזונות, מדגרסינן פרק שני דייני גזירות (כתובות דף ק״ז:) גירשני בעלי נזונית עד כדי כתובתה ואוקימנא כששמעו בו שמת ואקשינן אי שמעו בו שמת מאי כדי כתובה אפילו טובא נמי ופרקינן איהי דאפסדא אנפשה דאמרה גירשני בעלי אלמא אלמנה ניזונת אפילו ביתר מכדי כתובתה וכן מסתבר לן, ומאי דאמרינן פרק אלמנה לאו למימר שאינה מוכרת אלא כדי כתובה אלא הכי קאמר מוכרת והולכת עד כדי שלא תשייר אלא כדי כתובתה וטוב להם שתצמצם מזונותיה כדי שתמצא מקום לגבות כתובתה: