תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן רנח

שאלה אם נסכים לדעת רבינו שמשון ז״ל שהורה שאע״פ שאין הבעל מתיר בנדרי אשתו ה״מ ביחיד מומחה אבל בג׳ הוא מצטרף וראייתו מבכור דתנן כל הבכורות אדם רואה חוץ משל עצמו ואמרינן התם כמאן אילימא בחד ומי מהימן אלא בתלתא ומי חשידי ואוקימנא ביחיד מומחה אלמא בתלתא ש״ד וה״ה לנדרי אשתו, או שמא כיון דאמר לגבי נדרי אשתו טעמא משום אשתו כגופו ואין חכם מתיר בנדרי אשתו א״כ נאמר כי היכי דלא מצטרף לנדר עצמו אינו מצטרף לנדר אשתו:

תשובה כך דעתי נוטה דבעל מתיר נדרי אשתו ובנדרים שבינה לבין אחרים ומשנתנו היא בנגעים דתנן כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו ר׳ יהודה אומר אף לא נגעי קרוביו כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנגעי עצמו ר׳ יהודה אומר אף לא נדרי אשתו שבינה לבין אחרים. ומיהו בירושלמי מפכי לה דגרסינן נדרה אשתו ושמע בעלה ולא הפר לה פשיטא שאינו מפר לענין הבעל מהו שיפר לענין הזקן מה אנן קיימין אי בנדרים שבינה לבינו נדרי עצמו הן אלא אנן קיימין בנדרים שבינה לבין אחרים ולא ר׳ יהודה היא תניא בשם ר׳ יהודה ור׳ חייא תני לה בשם חכמים. אלא מיהו בפ״ק במכילתין דנדרים משמע איפכא דרבינא הוה נדרא לדביתהו אתא לקמיה דרב אשי א״ל בעל מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו וכו׳ ואמרי׳ עלה ש״מ לא למשרא נדרא במקום רביה כלומר מדאיצטריך רבינא למשרא ולמבעי מרב אשי ולא שרי לה איהו אלמא אי לאו משום כבודו דרב אשי הוה שרי ליה רבינא גופיה אלמא מתיר הוא משום זקן ודלא כר׳ יהודה אלא כמתניתין דתניא בשם חכמים שמתיר אף נדרי אשתו ואע״ג דמהפכי לה בירושלמי לא שבקינן פשטא דמתניתא ותפסינן מאי דמפיך בירושלמי כיון דלא מדכר לה גמרא כלל וכ״ש הכא דמשמע הוא כפשטא דמתניתא בעובדא דרבינא כדקאמרינן. ומיהו אם איתא להא דמפיך בירושלמי מסתברא לי דאף בג׳ אינו נמנה דהאי טעמא משום אשתו כגופו הוא ובנדר גופו אף בג׳ אינו נמנה ולא דמי לבכור דמשום חשש: