תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן יט

שאלה תנן בפ״ק דב״מ (דף כ) מצא שטר חוב בין שטרותיו ולא ידע מה טיבו יהיה מונח עד שיבא אליהו, ופירש״י ז״ל מצא שטר שאינו שלו בין שטרותיו ואינו יודע אם הלוה הפקידו או המלוה או שמא מקצתו פרע ומסרוהו לידו להיות שליש. ועתה יש לשאול אי מתני׳ איירי אף כשחייב מודה משום דחיישינן לפירעון ולקנוניא כההיא דמצא שטר חוב דאוקימנא אפילו כשחייב מודה משום פרעון וקנוניא, או דילמא לא דמי דהתם משום דנפל אתרע ליה ורגלים לדבר שנפרע ולפיכך לא נזהר בו אבל הכא שנמצא במקום המשתמר לא ניחוש אלא לפירעון דוקא בשאין חייב מודה:

תשובה מתניתין אפילו בשחייב מודה הוא דלעולם חיישינן לפירעון ולקנוניא מדלא קתני כדקתני (סיפא) [בברייתא] (דף יח:) מצא גט אשה בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה אין הבעל מודה לא יחזיר לא לזה לא לזה ש״מ דמתניתין מילי פסיקתא קתני מצא אגרות שום יחזיר כלומר בין חייב מודה בין אין חייב מודה מצא שטר בין שטרותיו כו׳ יהא מונח, בין חייב מודה בין אין חייב מודה, כסתמא דמתניתין, דבשחייב מודה לא יחזיר משום קנוניא ובשאין חייב מודה לא יחזיר דחיישינן לפירעון, ואל תשיבני ממתניתין דמצא שטרי חוב דאע״ג דקתני סתם אם יש בהם אחריות נכסים לא יחזיר אפ״ה דייקינן עלה בגמרא אילימא בשחייב מודה כו׳, (ועוד) דהתם שקלי וטרו בה אמוראי, הא בכל מקום ששנו סתם ולא שקלי וטרו בה בין כשחייב מודה בין בשאין חייב מודה הוא דאי לא הוה להו לאקשויי ה״ד ולגלויי דבשאין חייב מודה דוקא היא כדשקלי וטרו בההיא לברורה. והא דקתני נמי סתם מצא גיטי נשים ושחרורי עבדים דייתיקי מתנות ושוברים הרי זה לא יחזיר ואפילו הכי אמרו עלה בגמרא הא אמר תנו נותנין, התם הוא משום דמפרש בה טעמא דקתני מתניתין בהדיא שאני אומר כתובין היו ונמלך עליהן שלא ליתנן, הא אמר תנו נותנין, כלומר כיון דמפרש בברייתא דייתיקי דא תהא קאי למיקם ולהיות כלומר מתנת שכיב מרע ותנא דידן לא תלי טעמא אלא בנמלך עליהם שלא [ליתנם] כלומר לזה ע״כ דלא תלי טעמא אלא בה״ט וש״מ בר מיהדר הוא, לזה בדייתיקי דהיא מתנת שכיב מרע אי אמר תנו נותנין ובמתנת בריא אי אמר תנו אין נותנין וחיישינן דילמא נמלך עליהם שלא ליתנם לזה אלא לאחר ולא בר מיהדר הוא הלכך הוה ליה כאילו פירש במתניתין כל שהמלכתו מליתנה לזה אלא לאחר מעכבת אם אמר תנו נותנין כיון דפריש טעם החשש במתניתין. ובגט אשה ובשחרורי עבדים הא ליכא למיחש להמלכתו כשאמר תנו דאי משום פירי הא אמרינן דכי מפקא ליה אמרינן לה אייתי ראיה אימת מטא גיטך לידך כדאמרינן בהדיא בגמרא:

ועוד ראיה דלפירעון ולקנוניא חיישינן אפילו בשלא נפל דהא אשכחן האי חשש דפירעון וקנוניא אפילו שלא במקום ריעותא דנפילה דאמרינן פרק גט פשוט (בבא בתרא דף קע״ד:) אמר רב הונא שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן חזקה אין אדם עושה קנוניא על ההקדש ודוקא על ההקדש ובשעת מיתה כדאמרינן עלה לפי שאין אדם חוטא ולא לו הא שלא בשעת מיתה חוטא הוא ועושה קנוניא לצורך עצמו ואפילו לגבי הקדש, וא״נ אפילו בשעת מיתה לגבי הדיוט. ואע״פ ששטר חוב יוצא מתחת ידי מלוה ואפילו במקויים חיישינן לקנוניא מועטת כזו שאין בא אלא לפוטרו מידי שבועה בבא ליפרע מנכסים משועבדים כדאוקימנא לה לההיא דרב הונא פרק גט פשוט (שם) יכל שכן בזו שיש לחוש לקנוניא שאין שטר חוב יוצא מתחת ידו אלמא בכל מקום דאיכא למיחש לקנוניא חיישינן אפילו שלא במקום נפילה וזו ראיה שאין עליה תשובה. ועוד דאיכא למיחש שמא מלוה על פה הוא חייב לו או בשטר מאוחר ואין בידו כדי לפורעו וזבין נכסים שלא באחריות מפורש וניחא ליה דליפרע האי בהאי שטריה דקדים משום דלא ניחא ליה דלקריוה לוה רשע ולא ישלם. ולחוב שאינו כי האי גוונא חיישינן בההוא דמכר לו פרה מכר לו טלית והוא הדין כאן דאיכא למיחש להכי משום לקוחות שאינן יודעין וכל שכן אי איכא לקוחות ידועין דחיישינן. ועוד דאמרינן פרק האשה שנתארמלה (כתובות דף י״ט) האומר שטר אמנה הוא זה אינו נאמן ואוקימנא דקאמר מלוה וכגון דחב לאחרים אלמא כשחב לאחרים אינו נאמן לפסול אפילו השטר שבידו כל שכן הכא שאין נאמן להחזיר לזה השטר שאין בידו במקום שחב לאחרים ואפילו במקום דלא ידעינן בהדיא אי חב לאחרים אי לא חיישינן נמי, ולקנוניא שאינה ידועה נמי חיישינן והתם הוא דבעי חב לאחרים ממש משום דאי לאו הכי אי אמנה הוא או פרוע הוא ובעי לאהדורי מאן מעכב אבל הכא דלאו בידו לאהדורי ניהליה כל שאין בידו חיישינן לקנוניא: