תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן קע

שאלה תגרים יש מצויים בינינו שהם חשודים על גבינות של כותים והלכה רווחת שהחשוד בדבר לא דנו ולא מעידו אלא שגבינת הכותי אסורה עליה מקד׳ שבועה חמורה עם היות אצלנו פסק שהשבועה חלה על כל דבר מדרבנן ונתברר ענין זה בתגרים ההם אם נאמר על זה שהחשוד על קל נחשד על החמור אחר שלא נשתנה הגוף או שלא נאמר כן אלא על גופות מוחלקות. הודיעני דעתך:

תשובה לפי שבודקים בקנקנים יפים אני בודק אחר קנקנך. אמרת הלכה רווחת שחשוד בדבר לא דנו ולא מעידו וכבודך במקומו מונח אין זו הלכה רווחת ואין הלכה כן שבבכורות פ׳ כל פסולי המוקדשין (ל״ה) ר״מ היא דאמרה ופליג עליה רשב״ג ואמר נאמן הוא על של חבירו ואין נאמן על של עצמו והלכה כדבריו והכי איפסיקא הלכתא פ׳ בתרא דיומא (ע״ח) דגרסינן התם עמד ר׳ יצחק בר חקולא על רגליו ואמר אני ראיתי רבי יוסי בר זימרא זקן ויושב בישיבה היה ונוטל רשות להתיר בכורות א״ל ר׳ אבא לא כך היה מעשה אלא כך היה מעשה דר״י בר זימרא כהן היה והכי קמיבעיא להו הלכה כר״מ דאמר החשוד בדבר לא דנו ולא מעידו ופשיט להו הלכה כר״ש בן גמליאל דאמר נאמן הוא על של חבירו ואינו נאמן על שלו. ושמא תאמר דחשוד דהאי פרקא דאיפלגו ביה רשב״ג ורבי מאיר לאו חשוד גמור הוא אלא חששא בעלמא שחששו לכל כהן בבכור וכדקאמר התם (בכורות ל״ה) א״ל ר״פ לאביי לר״מ דאמר החשוד בדבר לא דנו ולא מעידו וא״ר מאיר החשוד בדבר אחד חשוד לכל התורה כולה כהנים ה״נ דלא דייני דינא ופריק אימר דאמר רבי מאיר לחששא לאחזוקינהו מי אמר. אבל חשוד גמור לכולי עלמא לא דנו ולא מעידו והיינו סתם מתניתא דפרק עד כמה דתנן החשוד על השביעית אין לוקחים ממנו פשתן החשוד להיות מוכר תרומה לשם חולין חשוד על השביעית זה הכלל החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו ולא נזכר שם המחלוקת, לא היא דסתם ואחר כך מחלוקת היא וכן דעת כל הפוסקים. ומ״מ הללו שחשודים לאכול גבינה ש״ג אין לוקחים מהן גבינות ואפילו ממה שהם אוכלים שהרי חשודים הם על אכילתן והרי אמרו אין לוקחים מתגרי סוריא והני גריעי מתגרי סוריא דהתם אוכלים ממאי דמשדר משום דאין חשודים על האכילה וממאי דמנח קמיה משדר אבל הני חשידי על האכילה. עוד אמרת עם היות אצלנו פסק שהשבועה חלה על כל דבר דרבנן ואני מסופק בלשונך אולי יש חולק אחר שאמרת שהפסק אצלכם וסבור הייתי שהלכה רווחת היא דתנן פרק שבועות שתים (שבועות כ״ב:) שבועה שלא אוכל ואכל נבלות וטריפות שקצים ורמשים חייב ור״ש פוטר והוינן בה אמאי חייב מושבע ועומד מהר סיני הוא ואמר ר״ל אי אתה מוצא אלא במפרש חצי שיעור ואליבא דרבנן, כלומר דאית להו חצי שיעור לאו דאורייתא שאין אדם אוסר על עצמו כל שהו ואית להו נמי חצי שיעור לאו דאורייתא, או בסתם ואליבא דרבי עקיבא דאמר אדם אוסר עצמו בכ״ש. ולא עוד אלא בביטול מצוה דרבנן חיילא שבועה שאילו נשבע שיאכל שומנו של גיד ולא אכלו או שישתה סתם יינן ולא שתה חייב וכדאיתא התם גבי ההיא מתני׳ דאכל נבלות וטריפות דאוקמוה רב ושמואל ורבי יוחנן בכלל דברים המותרים עם דברים האסורים וריש לקיש אוקמה במפרש חצי שיעור ואליבא דרבנן או בסתם ואליבא דר״ע דאמר אדם אוסר עצמו בכ״ש ואמרינן בשלמא לר״ל משכחת לה אפילו באוכל חיילא אלא שאומר לו שב ואל תעשה כדרך שהעמידו דבריהם אפילו במקום כרת ולזרז עצמו אפילו בשל תורה חיילא וכדאמרי׳ בנדרים נשבעים לקיים המצוה שנאמר נשבעתי ואקיימה וגו׳. גם מה שאמרת החשוד על דבר קל אם הוא חשוד על דבר חמור, אפילו על הקל ממנו אינו חשוד דמומר לערלות אינו מומר אצל שחיטה ולא אמרו מומר לדבר אחד הוי מומר לכל התורה אלא במומר ליין נסך ולחלל שבתות בפרהסיא וכדאיתא פ״ק דחולין ומ״מ במה שנחשד הרי אנו רואין אותו כמומר גמור לאותו דבר ואפילו בשבועה אין נאמן שכבר הוא חשוד לעבור על זה. ותדע לך שאם אין אתה אומר כן מומר אוכל נבלות לתאבון ישבע שלא יאכילנו שום נבלה ולא יצטרך לבדוק אחריו בכל פעם ואם לא בדק סכין אפילו אחריו אמאי אסור ישבע ששחט כראוי בסכין יפה ונאמנין אלא שלאותו דבר אינו נאמן לעולם ועמי הארץ שאינם נאמנים על המעשרות ישבעו שהוא מתוקן ויאמנו דבריהם, כן נ״ל בבירור. ועוד תדע שאפילו לא יאכל הוא ולא יאכיל לאחרים אין מקבלין אותו עד שיקבל חברות בפני שלשה חברים כדתניא התם פרק עד כמה הבא לקבל דברי חברות צריך לקבל בפני שלשה ואם איתא ישבע בפני שנים ונאמן: