תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן קטו

שאלה מי שגירש אשתו והיו לה בגדים ומלבושים הרבה ככסות שבת ויום טוב אם שמין מה שעליה אם לאו, ולפי שסתם אמרו שמין מה שעליה, איני יודע אם מה שעליה ממש בשעת הגירושין או כל מה שזכתה בהן בפני בעלה:

תשובה זו שאמרת אין שמין לגרושה מה שעליה על דעת הרי״ף ז״ל שכתב בהלכות פרק נערה, ואין דעת הכל שוה עמו בדבר כי יש מן הגדולים שתפשוהו בכך ואמר שדין האלמנה והגרושה אחד וכיון דנפסקה הלכה כרב באלמנה הוא הדין בגרושה ואע״פ שאמר טעמא דאלמנה דאדעתא למשקל ומיפק לה לא אקני לה לאו למימרא דגרושה דאיהו מפיק לה מנפשיה תשקול ותיפוק דאלמנה נמי בעל כרחה נפקא ומן שמיא אפקוה [ובלקיט] נמי מי לא עסיקינן דאפקיה ב״ה בע״כ ואפילו הכי שמין מה שעליו, ומכל מקום לפי דרכו של הרב ז״ל הדברים ברורים שלא על הבגדים שהיא לובשת בלבד בשעת גירושין נאמר כן אלא אפילו על כל הבגדים שיש לה שזכתה בהם בפני בעלה ולא אמרו מה שעליה עכשיו אלא מה שקנה לה הבעל להיות עליה כלומר ללבוש ולהתנאות בהם, ושמואל אמר אלמנה אין שמין מה שעליה, ולא על בגדי אלמנותה בלבד אמרו. ותדע דהא תלי טעמא דשמואל בטעמא דמתניתין דתנן אחד המקדיש ואחד המעריך עצמו אין לו בכסות אשתו ולא בכסות בניו ולא בצבע שצבעו לשמן או שלקח לשמן, זכו בהם והרי הם נתונים להם, וגרושה לד״ה כפי סברת הרב ז״ל כאלמנה לדברי שמואל וזה פשוט. ומכל מקום יש לדון ממקום אחר על מה ששאלת והוא שהרב ז״ל כתב פרק ארבעה אבות (בבא קמא דף י״א:) גבי האחין שחלקו מה שעליהם שמין מה שעל בניהן ובנותיהן אין שמין הא דגרסינן בירושלמי דגרסינן התם בגדים שעל בניהם ובנותיהם של רגל ושל שבת שמין, וגירסא זו בראשון של קדושין, ויותר ממה שכתב הרב ז״ל. ויש שם דגרס התם העושה קטלא לבתו אין מביאין לאמצע וחולקין רבי מונא אמר כלי רגל חולקין כלי שבת צריכא, רבי אבין פשיטא פשיט ליה בין כלי רגל בין כלי שבת מביאין לאמצע ע״כ גירסת הירושלמי, ואפשר שאינו אלא באחים שחלקו לפי שאין האחין גומרין ומזכין לבני אחיהם כלים עשויים חשובים שאינם עשויים להשתמש בהם בחול אלא כל זמן שלא חלקו, אבל מה שהאיש מזכה לאשתו ובניו מנכסיו אפילו כלי רגל וכלי שבת מזכה להם, ואף דעת הרב ז״ל נראה כן שלא כתב בזו של גרושה בפרק נערה אותו הירושלמי, אבל הרמב״ם ז״ל כתב פרק קמא בהלכות לוה ומלוה וז״ל, אין בעל חוב גובה לא מכסות אשתו ובניו של לוה ולא מבגדים צבועים שצבען לשמן אע״פ שעדיין לא לבשו אותם ולא סנדלים חדשים שלקחו לשמן אלא הרי אלו שלהן, במה דברים אמורים בכלי חול אבל בגדי שבת ומועד גובה אותם ב״ח, ואין צריך לומר אם היה בהם טבעת וחלי זהב וכסף שהכל לבעל חוב. הנה שבאר הרב ז״ל כאן שאף בכלים שעשה הבעל לאשתו יש הפרש בין כלי חול לשל רגל ושבת שבגדי חול זכה לה ובגדי שבת ורגל לא זכה לה ולפיכך שמין אותן לה: