תשובות מהר"ם, דפוס לבוב תקה

ל ארוכות סי' ו' שו"ת הרשב"א סי' תתמ"ב. מעשה באדם אחד שהתנה עם חבירו תנאים הרבה לעשות כך וכך ופתחו מ בכ"י לפני וט"ס. לפניו ה' חומשי תורה ונשבע נ ט"ס הוא וצ"ל ואמר כך כו'. ואח"כ אמר כך יעזור לי דיאון והתורה הזאת שאקיים אלו התנאים ושאלו לריצב"א הבחור. והשיב כך נר' בעיני הנשבע בספר תורה אין כאן שבועה כיון דנחתא ס צ"ל אארעא ולא וכו'. באמצע ולא נקיט לה בידי' ע צ"ל ולכולהי. לכולהו לישני פ"ב דנדרים (ד' י"ד:) הנודר בתורה לא אמר לא כלום דדעתיה אגליוני וכ"ש להאיך לישנא דמוקי רישא התם אפי' אינקיט בידי' פ צ"ל צריך שיאמר במה שכתוב בה ואעפ"י כו'. (חפצא שאמר מה שכתיבה) ואע"פ שבתחילה בירר דבריו צ צ"ל ואמר. אמר אדם זה כך יעזור לי ה' מ"מ מה שהוסיף אחרי כן לומר והתורה הזאת לאו אאזכרת דידה מישתבע אלא אגוילי ושבועה בשם יש כאן אבל שבועה בספר תורה אין כאן אע"פ שלא הזכיר השם אלא בכינוי ולא בלשון הקודש בכל לשון שבועה היא כדאמר (שם ד' כ"ב:) דאפי' מרי כולא שבועה אף על פי שאינו שם כלל בשום לשון וכדרב ק צ"ל כהנא דאמר מרי כולא לא טעימנא לי' כו'. הונא דאמר מרי (שלא ולא בעי מנא) לי' והיינו טעמא דלכל הפחות לא גרע מיד ואפילו שבותא שבוקא מועיל (שם ד' י'.) כ"ש שבועה שמועלות מטעם יד וה"ה מרי כולא וה"ה בלשון לעז דיאון דכיון ר צ"ל דשבועה. שבועה ונדר מועילים בלשון לעז מועיל גם עתה דהא אפי' פרשת סוטה ש אולי צ"ל דהיינו שבועתה. דשבועתא בכל לשון נאמרה (סוטה ד' לב.) חוץ מן השם שצריך לומר בלשון הקודש ע"כ דהא בעינן שם המיוחד לכ"ע כדמוכח ת ט"ס הוא. ריש פ' שבועות העדות (שבועות ד' ל"ה:) ואי אפשר להזכירו אלא בלשון הקודש וכ"ש נדר ושאר שבועות שמועילין בלשון לעז וחסרון שאינו מזכיר א צ"ל השם. בשבועתו לא איגרע בכך ב צ"ל דאמרינן. דאמר שבועה היא מטעם יד וכ"ש אם הזכיר השם בלשון לע"ז ואפי' לא הזכיר בתחילת דבריו לשון שבועה מועיל מטעם יד. יצחק בר' אברהם נב"ע: