תשובות מהר"ם, דפוס לבוב תצט

יש שהיו אומרים אם היתה אשה חייבת שבועה לאדם איך אנו משביעין אותה מטעם שאפי' מודה שחייבת אעפ"כ פטורה דאין לה במה לשלם אין לומר שיפרע הבעל עבורה מדתנן פ' החובל העבד והאשה פגיעתן רעה החובל בהם חייב והם שחבלו באחרים פטורון ואם איתא שהבעל יפרע עבורה אמאי פגיעתן רעה והלא בעל ישלם עבורה. מיהו ריב"א היה אומר אם היא מודה ששייכת כתבינן עלה שטר אע"ג דאין לה במה לסלם מיהו לכשתתאלמן או תתגרש תפרע לו ויש להבין דבריו דדוקא בג' ב"ד מצי למיכתב עלה שטר ולא בב' ב"ד כדמוכח פ' זה בורר (סנהדרין ד' כ"ט:) במתני' דאין טוענין למסית ההיא אודיתא דלא הוה כתיבה בה כתובו וחתומו הבו ליה אביי ורבא דאמרי תרוייהו היינו מ בהכ"י דר' בן וט"ס. דר"ש בן לקיש דאמר חזקה אין העדים חותמין על השטר אלא א"כ נעשה נ בכ"י גדול וט"ס. בגדול. ותו אמר התם (שם) ההיא אוודיתא דלא הוה כתיבה בה במותב תלתא הוינא נ בכ"י גדול וט"ס. סבר רבינא היינו ס צ"ל דרשב"ל. דרשב"ג כדאמר לעיל כלומר בפני ג' הוה אע"פ שאינו כתוב א"ל רב נתן בר אמי הכי ע צ"ל אמרינן. אמר משמי' דרבא כל כה"ג חיישינין לב"ד טועין עד אמר רב נחמן אי כתב פ צ"ל בה בי דינא כו'. ביה דינא תו לא צריך ופריך דלמא ב"ד חצוף הוא דאמר שמואל וכו' והא דחזינן פ"ק דב"מ (ד' י"ז.) דכתבינן אדרכתא גבי ההוא דאמ' וכפרן הואיל ואתא לידן נימא בי' מילתא עד רב זביד משמי' דרב נחמן אמר בין חייב אתה לו בין צא תן לו ואמר פרעתי נאמן בא מלוה לכתוב אין כותבין אבל אמר פרעתי כותבין י"ל נמי דוקא בג' העתקתי: