תשובות מהר"ם, דפוס לבוב תסט

מעשה שאמר ראובן לשמעון אל תפרעני אלא בעדים וטען שמעון שפרעתי שפרעתי בפני פלוני ופלוני אבל לא אמרתי להם הוו עדי ובאו פלו"פ ואמרו להד"מ והמתין שבוע ותבעו והשיבו פרעתי בפני פלו"פ והלכו להם למדינת הים נר' לי דהוחזק כפרן בראשונה ואינו נאמן יותר מדאמר פ' שבועת העדות (דף מ"א:) אמר רב ששת הוחזק כפרן ורבא אמר כל מינתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתי' ופירש"י כגון זה ה צ"ל שלא הי' לו כו'. שהיה לו לומר פרעתיך בפני עדים שלא אמר לי' זה בשעת הלוואה בעדים פרע לי הלכך לא שם לבו לזכור אם בעדים פרעו או שלא בעדים ואמר בעדים פרעתי ולאו אדעתי' ואינו מוחזק כפרן בכך הרי משמע ו נר' דט"ס הוא. אפי' בהאי דקמן דהוחזק כפרן ז צ"ל אינו נאמן. נאמן יותר ח צ"ל ולפיר"ח. ולפירש"י פטור דפי' ט צ"ל לא רמיא עלייהו אעדים. ועי' בחידושי הריטב"א לשבועות שם שהביא פי' זה בשם הר"ח. העדים דלא רמיא עלייהו ולאו אדעתייהו והן שכחו וטענתי' דידי' טענה היא א"כ במאי דקמן נמי כיון דלא אמר להו הוו עלי עדים לא הוה רמיא עלייהו ונהי דבטענתי' ראשונה אינו פטור דהא אמר לי' בעדים פרע לי ולא עדיף האי ממי שאמר פרעתי ביני לבינך דלא מהימן מ"מ לא הוחזק כפרן דאיכא למימר י צ"ל עדים. עדי שכחו ונאמן לומר פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים ועוד נפקא כ צ"ל מיני'. שאם לא אמר לי' בעדים פרע לי וטוען שפרע בפני פלו"פ ואמר להו הוו עלי עדים והן אומרים להד"מ לפר"ח הוחזק כפרן דהא רמיא עלייהו לפירש"י נאמן ופטור דלא הויא רמיא עליה דלוה לומר פרעתיך בעדים ל בהכ"י וב"ד והוא ר"ת ובנידון דידן. ובנידן דידן דלמא גם מ צ"ל לפיר"ח. לפירש"י חייב הואיל שטוען:

(חסר כאן בהכ"י ב' דפים עד התחלת סי' ת"ע וד' ימלא חסרנינו):