תשובות מהר"ם, דפוס לבוב תטז

ובירושלמי דפ' ראוהו ב"ד אמשנה דחרש שוטה וקטן ז צ"ל אין. מוציאין את הרבים ידי חובתן אבל אמרו אשה מברכת לבעלה ועבד מברך לאדונו וקטן לאמו הניחא אשה לבעלה ועבד לאדונו דבני דעה נינהו אבל קטן לאמו לאו בר דיעה הוא וא"ד חייא בר אבא כלום אמרו בקטן אנא כדי לחנכו פי' אבל אינו יכול להוציאו תפתר בעונה אמן אחריהם ח צ"ל כההיא דתנן. בהדיא תנן תמן מי שהיה עבד או אשה מקרין אותו עונה אחריהן אמן מה שהן אומרים אבל אמרו חכמים תבא מאירה לבן עשרים שצריך לבן עשר ט ארוכות שם. ויש שרוצים לומר מכאן דוקא לאחר ברכת קטן צריך עניית אמן אבל לאחר ברכת גדול לא ואינו נראה דלרבותא קאמר לא מיבעיא גדול דיוצאין אחר ברכותיו בעניית אמן אחריו אלא אפי' לאחר ברכת קטן יוצאין בעניית אמן: