תשובות מהר"ם, דפוס לבוב שפז

א ארוכות סי' קל"ו קצרות סי' קפ"ט מרדכי גיטין פ"ז סי' תל"א. וששאלת על ראובן שכתב כל נכסיו ב צ"ל לבניו. לבנו ע"מ שיתנו לד' בנותיו כך וכך מעות ואם יפחתו מן המעות שיש להם ג צ"ל ליתן. לבנות ליתן מן הקרקע ונפטרה אחת מן הבנות בחיי אביה נ"ל אע"פ שהמתנה מתנה ד צ"ל שצריכים ליתן חלקם כו': אם הם יתנו חלקם לג' הבנות הנמצאות אבל מחלק המתה יהיו פטורים אפי' לתת ליורשיה כרתנן ומייתי לה פ' האומר (דף ס':) ופ' מי שאחזו (גיטין דף ע"ד.) הרי זה גיטיך ע"מ שתתני ה צ"ל לי. לו מאתים זוז ו צ"ל כו'. עד ר' שמעון בן גמליאל אומר ינתנו לאביו או לאחיו או ליורשיו וכו' עד מר סבר פי' ת"ק לו ולא ליורשיו ורשב"ג סבר לו וליורשיו ולר' דהלכה כת"ק ולא כרשב"ג דדוקא כל מקום ששנה ז צ"ל רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו ולא כו'. במשנתינו ולא בברייתא ואע"פ שהבנים פטורים מחלק המתה המתנה אינה בטילה כיון דמן הדין אין לבנות במקום ח צ"ל הבנים. אלא לקיימי' תנאי' הוא דבעי וכיון ט בהכ"י דמתנה וט"ס. דמתה יתנו לאחרות ומחלקה יהיו פטורים ודמיא לההיא דפ' מי שאחזו (שם) דההוא גברא דאמר לאריסיה כ"ע דלו בתלת ואכלי בארבע ואת דלי ארבע ואכול תלתא לסוף אתא מיטרא רבה אמר הא לא איצטריך וקיי"ל כוותי' ואפי' לרבנן דאיצטלא מודו בהא דלהרויחה קמכוון והא לא איצטריך והא לאדמו לההוא דפ' י צ"ל האומנין דף ע"ז. דאתא מיטרא כו'. הפועלים דאיכא מיטרא ומסיק התם פסידא דפועלים דשאני התם דלא קעביד מידי ואכתי לא נכנסו לה אבל הכא הא קיהבי לשאר בנות חלקם ועוד אבא לגבי' ברי' כ צ"ל לא. ולא מיכוון אלא להרויחה ולענין זילותא נמי ברתא עדיפה לי' וכיון דמתה הם יקחו חלקם ולא יתנו ליורשין דהלכה כת"ק כדפ' ועוד דאמר פ' מי שמת (בבא בתרא דף קמ"ג:) ההוא דאמר נכסי לברי הוה ליה ברא ובר ברא ומסקינן דלא קריא לבר ברא ברא ומייתי התם תניא כוותי' דמר בר רב אשי במודר הנאה מן הבנים מותר בבני בנים ואפי' היכא דליכא בנים אלא בני בנים מותר בבני בנים ה"נ כיון דאמר לבנותי לבנותיו דוקא קאמר ולא ליורשי' וליכא למימר א"כ תבטל המתנה לת"ק כדאמר לא נתנה לו זקוקה ליבם דשאני התם דלא מקיים כלל אבל הכא מקיים לתנאי' בשאר הבנות וההיא כיון דמתה פטורי' מחלקה ועוד שאני התם דלגבי נפשי' עדיפא לי' ודעתו שתתן לו ואי לא יהבה לי' לא הוי גיטא אפי' אם תתן ליורשיו ועוד לצעורה קמכוון כרבנן דרשב"ג דפליגי עליה פ' מי שאחזו (גיטין דף ע"ד.) במעשה דאם אברה איצטליתו לא תתן לו דמיה משום דאמר לצעורה קא מכוון אבל בנדון זה כשהוא נותן לבניו ומתנה שיתנו לבנותיו ודאי להרויחה קמכוון וכשמתה אחת מהן הא לא איצטריכא ופטורין מחלקה וגדולה מזו אמרינן פ' מי שאחזו (גיטין דף ע"ה:) הרי זה גיטיך ע"מ שתניקי את בני ב' שנים או שתשמשי את אבא ב' שנים מת הבן או האב או שאמר האב אי אפשר שתשמשני וכו' עד כלל אמר רשב"ג כל עכבה שאינה ממנה ה"ז גט ואפי' לת"ק דאמר אינו גט הכא מודה דשאני התם גבי גט דרבנן ורשב"ג לטעמייהו דכי היכי דגבי איצטלי' אית להו לצעורא קמכוון ודוקא איצטיליתי ולא דמיה ה"נ דוקא שתי שנים קאמר ולצעורי קמכוון ואין להקשות אמאי לא קאמר רשב"ג תשמשי את ל צ"ל יורשי. יורשיו אבא כדאמר רשב"ג התם בעל מנת שתתני לי מאתים זוז ומת דנותנים ליורשים ה"נ נימא תשמשי את יורשי אביו וי"ל דהא דאמר רשב"ג נותנים ליורשין ה"מ בשמתנה שתתן לו לעצמו אז רוצה לומר לו או ליורשיו אבל כשמתנה על שימוש אביו או על בנו שתניקהו ולא נתכוון אלא לפוטרו משימוש אביו שהיה מוטל עליו ומהנקת בניו וכיון דמתו פטורין לגמרי וא"ת למאי דפרי' דפטורים מחלק המתה מאי שנא מהא דאמר ספ"ק דגיטין (דף י"ד:) הולך מנה לפלוני והלך וביקשו ולא מצאו ואיכא למ"ד יחזרו ליורשי משלח או לשולח לא קשיא כלל דשאני התם למי שנתנה עיקר המתנה מת קודם שבאתי מ צ"ל לידו. וכי יהיב אינש מתנה אדעתא דמקבלי לה מיני' והרי מת קודם והוא לא נתכוון אלא ליתן לו ולא ליורשיו ולהכי הדרא למרא נ צ"ל ואדרבא. ומדרבנן חד טעמא הוא דהולך מנה לפלוני ולא ליורשין קאמר וה"נ במתנה גמורה נתן לבניו אך שהתנה שיתנו לד' בנותיו כך וכך ס צ"ל ולהן. ולהכי קאמ' ולא ליורשיהן וכי היכי דגבי מנה לפלוני ומת המתנה בטילה דלפלוני ולא ליורשיו קאמר ה"נ כשהתנה שיתנו לבנותיו ומתה אחת מהן התנאי בטל לגבי דידה דלא שקלה ע צ"ל דלה. ולא ליורשין קאמר. ע"כ לשון מורי שיחי':