תשובות מהר"ם, דפוס לבוב שעט

ה ארוכות סי' תר"ו קצרות סי' קע"א מרדכי שבועות פ"ו סי' תשס"ה: השיב ר' על ראובן ושמעון שעשו עיסקא זה עם זה וא"ל ראובן לשמעון תן לי אמונתך שכל מה שתרויח שתחליק עמי הריוח כולו מזה לימים באו לחלוק הריוח א"ל ראובן לשמעון השבע לי שלא הרווחת יותר ושמעון השיב כבר נתתי לך אמונתי שהיא כמו שבועה ולא אשבע יותר נר' דצריך לחזור ולשבע שבועת השותפין והאפטרופסים הנשבעין שלא בטענה (שבועות ד' מ"ה.) דאע"ג דאמרינן ימין הרי זה שבועה (נזיר ד' ג'.) מ"מ בעינן שבועה בנקיטת חפץ כדאי' פי' שבועת הדיינין (שבועות ד' ל"ח:) האי דיינא דאשבע באלקי השמים נעשה כמו שטעה בדבר משנה וחוזר ו צ"ל משום. דלא נקיט לחפץ בידו ואע"ג דאמר פ' זה בורר (סנהדרין ד' כ"ד.) הי' חייב לחבירו שבועה וא"ל דור לי בחיי ראשך והפטר מן השבועה שאתה חייב לי ז צ"ל אינו יכול לחזור בו. הא לא דמי דהכא בנדון זה שתקע לו כפו עדיין לא היה חייב לו שבועה וגם לא א"ל תן לי אמונתך והפטר לאחר זמן מן השבועה אלא משל להשולה דגים מן הים משכח זוטרי שקיל משכח רברבי שקיל (ב"ק ד' מ"ב.) והשטה בו שנתן לו אמונתו ועתה חפץ שישבע לו כמו כן ונר' שיש לו לשבע בנקיטת חפץ כמנהג עתה שהחזן נוטל ס"ת דקיי"ל דאפי' בשבועה דרבנן בעי אנקוטי חפצא כדמשמע בהשולח בגיטין (ד' ל"ה.) ובפ' שבועת הדיינין (שבועות ד' מ"א.) ח צ"ל ודלא. כדפירש"י דפי' פ' הכותב (כתובות ד' פ"ח.) וגם הוא עצמו חזר בו פ' השולת בגיטין (שם.) ואין לומר כיון דשבועת שותפין ואפטרופיס (שבועות ד' מ"ח:) משום דמורו התירא והאי כיון דתקע כפו לא מורי התירא הא ליתא ט נר' דט"ס הוא וצ"ל דאין לך כו' דהתם אין לך אלא מה י בהכ"י שנמנו וט"ס. שמנאו חכמים דלא האמינוהו אלא בשבועה ובאנקוטי חפצא כדין כל שבועה אפי' אם נשבע בלי נקיטת חפץ לא מהימנינן לי'. מאיר בר' ברוך שיח':