תשובות מהר"ם, דפוס לבוב שס

ר קצרות סי' ח'. ארוכות סי' ק"ט ראשיתה. וששאלת על מה שפסק ר"ת בבעל ש בהכ"י ליתא וט"ס. חוב אי אית ליה זוזי לא מצי לסלקי אלא בזוזי והיכא דאמר ליה הלוה לית ליה זוזי ואמר אידך אישתבע לי דלית לך זוזי אם משבעינן אותו אם לאו וכתבת דאין משביעין אותו משום דליכא דררא דממונא אי משום הא לא איריא שהרי פסק ר"י כלישנ' קמא (שבועות דף מ"א.) דאפילו היכי דליכא דררא דממונא משבעינן גם ר"ת חזר בו בסוף ימיו וכן עמא דבר ומה שכתבת מראובן שמכר שדה לשמעון וכו' איפיקח שמעון מגבי להו ארעא והדר גבי להו מינייהו (פסחים דף ל"א.) ואם מצי יתמי לומר אישתבע לי דלית לך זוזי מאי אהני ליה פקחותי' עכ"ל גם מזה אין ראייה דהתם מי ישביענו והלא התם מיירי שאין היתומים יודעים שבע"ח בא לטורפם וא"כ כשבא לגבותם קרקע לא יוכל האפטרופס לומר הב לי זוזי שהרי א"כ הוא חב להם שהקרקע טוב להם ליתומים כדאיתא בהניזקין (דף נ"ב.) ועוי"ל אי פקח שמעון אם יש לו זוזי יקנה בהם סחורה והדר מגבי להו ארעא וא"כ יכול לישבע שאין לו זוזי ועוד י"ל דהתם שאני שלא הלוה ת צ"ל לו. להו אביהן מעות אלא זה מכר לו וזקפן עליו במלוה ולהכי אי בעי מצי לפרוע לו אותו קרקע עצמו ואפילו אית ליה זוזי וקל להבין. א עי' לעיל סי' שנ"ג. ומיהו נ"ל דהילכתא כמר ולא מטעמי' דודאי אינו יכול להשביעו משום דאין נשבעין בטענת שמא חוץ מאות' המנויים בפ' כל הנשבעין (שבועות דף מ"ד.) והא נמי טענת שמא שמה הוא יודע אם יש לו ללוה מעות ואם לאו ואפילו הוא טוען ב בהכ"י קל וט"ס. קודם שבא לפניכם ראיתי בידו מעות שמא של אחרים היו אפי' ג צ"ל אם שלו היה. שמא פרע אותם לאדם אחר או נתנם במתנה ד צ"ל או. שקנה בהם סחורה: