תשובות מהר"ם, דפוס לבוב שנ

ה ארוכות סי' מ"ט קצרות סי' קפ"א. הגמ"ר שבת פ' כ"ד סי' תמ"ח. מותר לומר לעכו"ם לחלוב בשבת וראיה מפ' מי שהחשיך (שבת ד' קנג:) גבי בהמתו של רב גמליאל שהיתה טעונה ולא פרקה עד מוצאי שבת ומתה ופריך ויניח כרים וכסתות תחתיהן ויפלו הכדים עליהן ו צ"ל ומשני דקא מבטל כלי מהיכנו. ופרכינן והא איכא צער בעלי חיים והי' לנו לבטל כלי מהיכנו דאינו אלא איסור דרבנן ומשני קסבר צער בע"ח דרבנן הרי משמע בהדיא דאי קסבר צער בע"ח דאוריית' ז צ"ל דחי דרבנן ואנן קיי"ל הכי מדקפריך. מדקפריך הכא והא איכא צער בע"ח משמע דתלמודא סבירא ליה הכי ועוד מראמר רבא בפ' אלו מציאות (בבא מציעא דף לב.) מדברי שניהם נלמד צער בעלי חיים דאורייתא וחלב מצער הבהמה כדאמר (שבת דף קל"ה.) בן ח' אמו שוחה עליו ומניקתו מפני סכנת חלב ועוד נ"ל מדאמר רבי עקיבא פ' ערבי פסחים יותר ח צ"ל משהעגל. משתינוק רוצה לינק פרה רוצה להניק. וק"ל. ט קצרות סי' קפ"ב. זמן תשובת הגאונים וששאלתם מהו לחלוב בשבת מפני י צ"ל שמסתכנין. שמסתכן ואם אין יונקים עגלים כ צ"ל כו'. עד שבאו רבנן שהורו לכם שמותר לחלוב בשבת שלא כהלכה ושלא כשורה ושלא כהוגן עשו מפני שהחולב בשבת חייב וכו' ובסוף תשובות אמרו אבל משום סכנת הבהמה אומר לעכו"ם לחלוב וטול החלב לעצמך ומותר לו בכך עכ"ל: