תשובות מהר"ם, דפוס לבוב קסג

ו ארוכות סי' רט"ז. אירע לישראל שהלך לעשות גבינות בכפר ולראות החליבה ופעם אחת לא בא בתחילת החליבה ושאלו להר"י אם יש לחוש שמא היה חלב טמא כבר בקדירה שהיו חולבים והתיר ר"י הגבינות דהא חלב טמא אינו ז צ"ל מעמיד. והכי מפ' ר"ת בפ' אין מעמידין (ר' לה.) דטעמא דגבינות אסורין משום ניקורי דמסיק ריב"ל דאי איפשר בלי צחצוחי חלב ומפ' ר"ת דל"ג אלא וטעמא דניקורי קאי וקיי"ל כריב"ל ולא כשאר אמוראי דהתם ח צ"ל דאמרי. אמרי טעמי אחריני וכיון דמשום דניקורי אסירי אנן לא מזהירינן בזמן הזה אגילויא וראי' פשוטה מנא ט צ"ל ר'. לר' לדבריו בירושלמי (ע"ז שם.) דקאמר שהארס עומד בין נקבים ולא כפירש"י דגריס אלא ומפ' דאי איפשר בלי ציחצוחי חלב טמא ודוקא חלב שחלבו גוי כשיהודי בא לקנות אח"כ אפי' יעש' ישראל ממנה גבינה משום י ט"ס הוא וצ"ל דחיישינן. ריש לקיש לעולם שמא יש בו מעט חלב טמא ואע"ג דאינו קאי ביני איטפי כדאמר בע"ז אבל הכא שרי ומצינא למימר דבמקום שידוע שדעתו של גוי להקפיא החלב ולעשות גבינות כ צ"ל שרי ואין לחוש כו'. ולחוש לחלב טמא ושאר טעמי דהחלקת שומן חזיר וטעמי דהתם לא שייכי הכא ומיהו לכתחילה אין להקל כי פשט איסורו לילך בשעת החליבה ושמעתי שהיו מספרים שפעם אחת אמר גוי לישראל בוא וקח מאתים גבינות מחוב שאתה נושה בו והרי החלב נחלב כבר והלך היהודי ועשאם ל צ"ל גבינות. והתירם לו ר"ת ויכול להיות שהתירם מטעם דפרי' אמנם אין לסמוך על קולא זו. יצחק בר' שמואל זלה"ה: