תשובות מהר"ם, דפוס לבוב קנד

ש ארוכות סי' שפ"ה. תשו' מיימיני לס' קנין סי' ל': מלמד אחד שלמד את התינוק ד' חדשים או ג' אם הוא שכיר קיץ או חורף לבד וחלה מיעוט ימי שכירו נראה שאינו חייב להשלים אלא נותן לו שכרו משלם מדאמר גבי עבד עברי הנמכר (קידושין ד' י"ז.) חלה שלש ועבר שלש אין חייב להשלים אע"ג שגופו קנוי למעשה ידיו לרבו מברייתא דמסייע ליה (שם ד' ט"ז. וע"ש בתו') גם מתניתין לא פליג דאיכא למימר מילתא ת צ"ל דאיתא בעל כרחו. בעל כרחון קתני שטר שיחרור א צ"ל דליתא: דאיתי' בעל כרחו לא קתני ואפ"ה כשעבד חצי זמנו או רובו אינו חייב להשלים השאר כ"ש שכיר שאינו משועבד כל כך שנקל בו קולא זו וידו על העליונה ובלא כ"ש שכיר מה לי עבד ליום אחד וחצי שנה מ"ל עבד לו' שנים דאי משום דהאי שכיר והאי נמכר ובמכירה דוקא הוי האי דינא ולא בשכירות זה אינו חדא דהאי נמי שכיר קרי' רחמנא כדפריך בקידושין (דף ט"ו.) גבי לו ולא ליורשיו אמאי שכיר קרי' רחמנא מה שכיר פעולתו ליורשיו אף האי נמי פעולתו ליורשיו משמע דפשיטא לי' לתלמודא דכי הדדי נינהו ועוד האי נמכר הוא כדאמר פ' הזהב (בבא מציעא דף נ"ו:) דשכירות נמי מכירה הוא ב ארוכות סי' שפ"ו: ומהאי ג צ"ל טעמא. נמי אין אדם מחיוב להשתכר בשביל פרנסת אשתו ומזונותיה דכי היכי דדרשינן ונמכר בגניבתו ולא בזממו פ"ק דקידושין (ד' יח.) ה"נ דרשינן ולא באשתו וכ"ש חלה התינוק שירויח המלמד אך אם חלה התינוק יעמיד לו אחר כיוצא בו אם לא העמיד לו אחר ישלם כל שכרו דאין לומר כאן שיתן לו כפועל בטל דלאוכלשי דמחוזא קמדמינן לי' דאמר בפ' האומנין (בבא מציעא ד' עז.) דכי לא עבדי חלשי: