ושש' האי דנהגו בני מקומנו לכתוב בצואת שכיב מרע אמ' לנו פל' היו עלי עדים בקנין וכתבו וחתמו מעכשו ותנו ביד פל' וחששת שמא יהא שטר לאחר מיתה. אל תחוש לדבר זה [שאין] בזמנינו זה מי שמתכווין להקנות בשטר אלא [בעדות] בלבד ושטר לראיה בעלמא הוא שמא ישכחו העדות. אבל להקנות בשטר אין אדם בזמנינו זה מתכוין לכך: