מהר"ם ז"ל היה רגיל ליטול ידיו אחר קידוש לעולם. וכן בשבת וי"ט לעולם נוטל ידיו בבקר אחר בורא פרי הגפן. כי סבור ליה שמזיגת כוס הוי הפסק כדאיתא בברכות (דף נ"א) מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין לידים. [מיהו בערבי פסחים מוכח דלא צריך. גבי ההוא דקאמר זימנין דחביבא ליה רפתא מקדש אריפתא. ע"כ]: