טעמי המנהגים רנא

(תתרמו) טעם. מה שאנו נוהגין להתפלל בבית האכל בשחרית של ז'. ולא אמרינן דאימנעו עוד מלהתפלל שם דכבר הוי ז' ימים והלילה הולכת אחר היום. לפי שגם בימי חכמים היו מנחמין אבל גם ביום ז'. ומה שאנו מתפללין בביתו הוא כדי לנחמו. רוקח סימן שי"ד

(תתרמז) טעם. שאסור בתספורת. מדקאמר רחמנא לבני אהרן ראשיכם אל תפרעו מכלל דכ"ע מחייבו בפריעת הראש ואין פירוע אלא גידול שער. מ"ק דף י"ד ע"ב. ועי' שבלי הלקט שמחות הלכה ל"ג. הורה מהר"י סג"ל לגדל שערו י"ג שבועות וכן הוא באגודה

טעם. שאסור בעשיית מלאכה. דכתיב והפכתי חגיכם לאבל מה חג אסור במלאכה אף אבל אסור במלאכה. וטעם. שאסור ברחיצה. דכתיב (ש"ב י"ד) ואל תסוכי שמן ורחיצה בכלל סיכה. וטעם. שאסור בשאילת שלום. דקא"ל רחמנא ליחזקאל (יחזקאל כ"ד) האנק דום כלומר בדבר זה תנהוג אבילות ולא תשאל לשלום. מ"ק דף ט"ו ע"א

(תתרמח) טעם. שאומרים קדיש. משום שפעם אחד פגע רבי פלוני במת אחד שהי' מהלך ומקושש קוצים ונושאן על כתפיו אמר לו בני כל זה למה לך אמר לו רבי כה משפטי כל הימים להביא באשה של גיהנם להיות נדון אמר לו ואין מי יוכל להצילך מן הצער הגדול הזה אמר לו אין מי שיצילנו אם לא שיאמר בני קדיש או יפטיר בנביא לכבוד השם בעבורי ואם יעשה זה ידעתי כי זכותו תעמוד אלי ויגן בעדי ויבא רבי פלוני ויגד זה לבנו של מת ויעש ככל אשר אמר. לימים נגלה המת אל החכם הנזכר פעם אחרת ואמר תנוח דעתך שהנחת דעתי ועל זה פשט המנהג לומר בנו של מת קדיש בתרא גם להפטיר בנביא. כל בו: