טעמי המנהגים עד

טעם. שהמתפלל צריך שיכוין רגליו. שנאמר (יחזקאל א') ורגליהם רגל ישרה. ומתרגמינן ורגליהן רגל כוונין ירושלמי זה שעומד בתפלה צריך להשוות רגליו. טור סי' צ"ה. והטעם לפי שכיון שעומד לדבר עם השכינה צריך לסלק כל מחשבות הגוף מלבו ולדמות כאלו הוא מלאך השרת. עוד טעם . שהוא רמז שנסתלק ממנו התנועה לברוח ולא להשיג לשום חפץ מבלעדי ה'. לבוש שם:

קונטרס אחרון יש להזהיר אותן בני אדם שסומכין א"ע בזרועותיהן על עמידתן שקורין שטענדי"ר. כיון שצריך לעמוד לפני הקב"ה כעבד לפני רבו באימה וביראה ובדרך זה לא יהי' יראה אלא עצלות. ולפעמים סומכין את עצמן בכל גופן אם הי' נוטלין העמוד שקורין שטענדי"ר מתחתיה היו נופלין על פניהם. ובדרך זה לא יהיה נחשב לעמידה כלל במקום שצריך לעמוד. קיצור של"ה. ועי' ט"ה ת"א סעי' תמ"א: