טעמי המנהגים, ליקוטים לה

טעם למנהג כאשר אדם הולך מביתו לדרך אם שכח איזהו דבר לא יחזור. משום כשיצא אדם לדרך כבר השכינה הולכת מלפניו וא"כ כאשר ישוב לביתו אשר שם אשתו הנה הוא מניח זווגא עילאי דשכינתא ועביד קלנא כו' וע"כ מן הראוי שלא ישוב * ולכאורה אין חשש רק מי שהולך מביתו אבל מי שהוא כבר בדרך והולך מבית מלונו ושכח איזה דבר אין החשש לחזור. כי אפילו בבית מלונו זווגא עילא' עמו כיון שאין אשתו שם. ואין לסמוך ע"ז כי אולי יש טעם ארור. שם: . אגרא דפרקא: