הסולם על ספר הזהר, ויקרא רמז

וכד חובי עלמא וכו׳: וכשהעונות העולם מתרבים, נסתם עתיקא קדישא, ואינם משגיחים פנים בפנים, ואז דינים מתעוררים בעולם והכסאות הוטלו, ועתין יומין, שהוא כתר, נסתם ולא נתגלה. ז״ש חזו הוית עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב. עד די כרסוון רמיו, פירושו, אלו כתרים עליונים המשקים כל האחרים להעמידם בקיומם, ומי הם. הם האבות, שהם חג״ת דז״א, ועתיק יומין יתיב, היינו שלא נתגלה, וע״כ מכונה יושב, כי היושב ממעט קומתו. ואז מהפכים רשעי עולם את הרחמים לדין.