א"ר יהודה שאני וכו': אר"י, משונה הוא יעקב משאר בני אדם, כי השכינה היתה נאחזת בו ונתדבקה בו, ז"ש אנכי ארד עמך מצרימה, לדור עמך בגלות, ואנכי אעלך גם עלה, שנשמתך תזדווג בי, וגופך יקבר בקברי אבותיך. ומהו בא להשמיענו. שאע"פ שיצאה נשמתו ברשות אחר, עם זה, ואנכי אעלך גם עלה, שיקבר בקבר אבותיו.