פתח ואמר עת וגו': פו"א, עת לעשות לה' הפרו תורתיך. עת לעשות לה', היינו, כי יש עת ויש עת, עת לאהב ועת לשנא. עת, הוא למעלה, שעת ההוא הוא סוד האמונה, דהיינו המלכות שנקראת עת. וזה נקרא עת רצון. וזה הוא שמחויב האדם לאהב את ה' תמיד, כמש"א, ואהבת את ה' אלהיך. ועל זה, עת לאהב, שזו היא עת שהאדם שמחויב לאהב.