הסולם על ספר הזהר, ספרא דצניעותא סה

והויה נתן חכמה: היינו שנתן לו ה' עליונה, שהיא בינה שחזרה להיות חכמה, ולא חכמה ממש, כי חכמה סתימאה נסתמה, ואינה מאירה. וכל החכמה המאירה היא רק מבינה שחזרה לחכמה. ויחכם, כי ממנה, מן הבינה, נחכם למטה. המה הגבורים אשר מעולם, היינו עולם העליון, עולם האצילות שמשם נפלו כנ"ל. אנשי השם, שמתנהגים בשם. מהו השם. הוא שם הקדוש, דהיינו מלכות הנקראת שם, והתנהגו בו, שאינם קדושים, דהיינו הנפילים התנהגו בו להמשיך משם חכמה ממעלה למטה, שהיא אינו קדוש, כי אסור לעשות כן. אבל ולא התנהגו אלא בשם, שהיא מלכות. אנשי השם, נאמר סתם, ולא נאמר אנשי הויה, שהוא ז"א, ולא משום שסתום מסתים הכתוב, דהיינו שאינו רוצה לומר איזה שם, אלא הוא מיעוט ולא מיעוט. כלומר, שהיא מיעוט, מחמת שממעט משם הויה. ואינו מיעוט, מחמת שהוא המלכות, שנקראת כן, שם. ולא היה יכול לכתוב בדרך אחר. אנשי השם סתם, יצאו מכלל האדם, שכתוב אדם ביקר בל ילין. אדם ביקר פירושו, ביקרו של המלך, שהיא מלכות הנקראת, שם, והיא יקרו של ז"א. הרי שאדם היה מתנהג בשם, שהיא מלכות, בל ילין, היינו בעת שהיה, בלי רוח.