הסולם על ספר הזהר, פנחס תשנח

כבשן דיליה דאופה וכו': הכבשן שלו שאופה שם הלחם, הוא השכינה ששם מתבשל ונגמר הלחם. ומשום זה, אין מתחילים לחתוך הלחם אלא ממקום שנגמר בישולו, דהיינו בדומה לשלמות הפרי שהוא בגמר בישולו. וזה הוא אדני, שהיא המלכות, שהיא גמר ושלמות של הויה, שהוא ז"א, שהוא לחם הפנים, דהיינו י"ב פנים הנ"ל, שהם בז"א. אדני, הוא הכבשן שלו, וז"א, המשלמת אותו. ונקראת כבשן, משום שהיא כבושה תחת בעלה. ובשבילה נאמר, והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן. ואין פירושו ככבשן האש של הדיוט, אלא ככבשן האש פירושו, שבו כובש רחמיו לעמו, כשמתפללים ומבקשים בקשות. כמו שאומרים כן יכבשו רחמיך את כעסך (ברכות ז') ובו אמרו, כבשי דרחמנא למה לך. שסודות הקב"ה, נקראים כבשי דרחמנא.