הסולם על ספר הזהר, הקדמה רטז

רטז) דכיון דבר נש וכו': מכיון שהאדם עוסק בתורה, הוא מתתקן בנשמה אחרת קדושה, שכתוב, שרץ נפש חיה. שפירושו, נפש מחיה ההיא הקדושה, שהיא המלכות, כי כשהאדם אינו עוסק בתורה, אין לו נפש קדושה, הקדושה שלמעלה אינה שורה עליו, וכשהוא עוסק בתורה, באותו הרחש שדובב בה, זוכה לנפש חיה ההיא, ולהיות כמלאכים הקדושים.

פירוש, חיה ה"ס הנוקבא דז"א בעת שהיא בגדלות פב"פ עם הז"א, כי אז נקרא הז"א עץ החיים , והנוקבא חיה . ועי"ז שהאדם מעלה מ"ן ע"י עסקו בתורה לשמה, ומזווג לזו"ן פב"פ, הוא ממשיך מזווגם נפש קדושה. וז"ש נפש דההיא חיה קדישא , שהיא הנוקבא דז"א. והאדם משיג זה רק ע"י העלאת מ"ן בעסק התורה, ונמצא דכד בר נש לא אתעסק באורייתא לית ליה נפשא קדישא , כי אין לו חלק בזווג קב"ה ושכינתיה, שהרי לא העלה מ"ן לייחד אותם.

וזה שיעור הכתוב, ישרצו המים שרץ נפש חיה . כי התורה נקראת מים , וע"י שמריץ מ"ן ע"י התורה זוכה ל נפשא קדישא , מ חיה עלאה. ותדע, כי אין האדם זוכה להדבק בהקב"ה מטרם שישיג נפש רוח נשמה מ חיה עלאה קדישא (כמ"ש בזוהר ויקרא דף קמד אות תלד). דנפש אתקשר ברוח ורוח בנשמה, ונשמה בקב"ה.