הסולם על ספר הזהר, בראשית א רלג

בההוא זמנא, ויצמח ה' אלקים מן האדמה וגו', אבל בקדמיתא עד דיתמחון אלין לא נחית מטרא דאורייתא. בעת ההוא ויצמח וגו' כל עץ נחמד, אבל מקודם לכן, מטרם שנמחה חטא העגל אינו יורד מטר התורה, שהוא ז"א, לזריעת נשמות ישראל. וישראל דדמיין לעשבין ולאלנין לא יצמחון, ורזא דמלה, וכל שיח השדה וגו' בגין דאדם אין, דאנון ישראל בבי מקדשא. לעבוד את האדמה, בקרבנין. וישראל הדומים לעשב השדה ואילנות, אינם צומחים, וסוד הדבר וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח משום שאדם אין לעבוד את האדמה: אדם, היינו ישראל. אדמה, היינו בית המקדש. לעבוד, היינו עבודת הקרבנות.