הסולם על ספר הזהר, אחרי מות שטז

בההוא זמנא קלא וכו׳: בזמן ההוא, שהמדרגות דשמאל מתבקעות מחמת התולעת, הקול שיוצא מאלו חגורי חרב, דהיינו מששים גבורים, מבקע שמונה עשר הרים גדולים שהם חג״ת נה״י שבכל אחד ג׳ קוים, שבחינת ג״ר דחכמה מסתלקת מהם ואין מי שיטה אזנו. להשמר מלהמשיך הג״ר דחכמה. וע״כ כל העולם הם סתומי עינים ואטומי הלב. אין מי שיסתכל שבנין הזה, של ג״ר דשמאל, עומד לסתור. כשעושים מעשים שאינם כשרים, וסרים מדרך המתוקן, הוסר הימין, שהוא הארת החסדים, והשמאל שולט בלי ימין, אז נמצאות עריות. דהיינו הדינים המתגלים בבינה ומלכות, שה״ס גילוי ערוה, אוי לרשעים שגורמים זאת בעולם, כי לא יתברכו למעלה מטרם שיכלו אלו הרשעים למטה. ז״ש ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה׳ הללויה.