פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות ט:ג:א

בחסיות. מפ' בפ' הנודר מן הירק אלו הן חסיות הלוף והשום והבצלים דתנן במתני' דאין זרעו כלה וקתני אע"ג דסתמן קודם שזרען הגוי נתמרח בכרי ותנן דגידולי טבל אסורין אפי' לאכול מהן עראי בדבר שאין זרעו כלה אפ"ה אוכל מהן עראי ומוקי לה בגמ' כר"ש דפ' הלוקח מן הנחתום דס"ל יש קנין לגוי בא"י להפקיע מידי מעשר ולא הוי טבל מדאורייתא:

אוכל מהן עראי. ולא קבע דמודי ר"ש דמפריש מעשרות מהלכה כדאיתא התם ומפ' טעמא במנחות פ' ר' ישמעאל משום בעלי כיסין:

שתילי תרומה. כגון כרוב וכרישין של תרומה עצמה שעקרן כדי לחזור ולשותלן במקום אחר מרווחין כדי שיתעבו ונטמאו:

ושתלן טהרו מלטמא. שכשחברן לקרקע בטלו מתורת אוכל. והקשה ר"ש ז"ל והא אמרי' בפ"ק דשבת דגזרו על גידולי תרומה משום תרומה טמאה ביד כהן דילמא משהי לה גביה ואתי בה לידי תקלה והשתא דכיון דטיהרה בזריעה אכתי משהי לה גביה. ותירץ דמפסיד הרבה יותר ממה שמשתכר דחולין דמיהן יקרים הרבה יותר מן התרומה דחולין חזו לזרים ולטמאים ותרומה לא חזיא אלא לכהנים טהורים, וכל זמן שהיא טהורה ואפי' היו נותנים לו תרומה במתנה לא היה מפסיד שדהו לזורעו תרומ' דאיכא פסידא ואע"פ שנעשית טהור' אבל אם היו הגידולין חולין אזי הי' משהה התרומה כדי לזורעה:

ואסורין מלאכול. משום טומאה בפ' כל שעה פריך וכי מאחר דטהורים מלטמא אמאי אסורין מלאכול ומסיק דמעלה בעלמא כדי שלא יזרעו תרומה:

עד שיגום את האוכל. מלשון גומם מעם הארץ ופיה גמום, כלומר שיחתוך הגידולין שצמחו והגידולין שניים מותרין:

עד שיגום וישנה. מפ' בגמ' שיגום בעלין וישנה. ופסק הרמב"ם ז"ל פי"א כר' יהודה וז"ל חתך את העלין שצמחו ויצאו עלין שניים וחתכן הרי האוכל שיצא אח"כ מותר באכילה: