פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות ח:ג:ד

קונדיטון. מפ' בפסיקתא יש בו דבש ויין ופלפלין. ובלשון משנה יינומולין כדאיתא פ' אין מעמידין מחמת חריפותו אין נחש שותה הימנו:

פסתינון. ובפ' אין מעמידין גרסינן מראפסנתין ופי' בערוך לענה בלשון יון. ורש"י ז"ל פי' אלושנא בלע"ז:

חמרא מבשלא. שמבשלין אותו ומסירין ממנו הקצף ומשתבח:

שנתיחד ברשות הגוי. בלא חותם:

א"ל כן אמר ריש לקיש. בגמ' דילן משמע דצריך לפ' כן דא"ל ר' יהושע בן זירוד לר' ינאי דריש לקיש אמר הכי:

איבאש. חלה מחולי ונכנסו החכמים לבקרו:

הא מרי שמועתא. ר' ינאי הוא מריה דשמעתא דהוא אמר לן בשם ריש לקיש. ור' יהושע בר זידל הוא מריה דעובדא דלדידיה נמי נתיחד יין מבושל בבית הגוי ושמחו שהיו בפני ר' ינאי בר ישמעאל שהורה לו לעשות כן:

דילמא מאילין דריש לקיש דהכין והכין. שמא לא נסמוך על שמועה זו של ריש לקיש שיש הלכות שאומרים משמו שהם הלכה ויש שאינן הלכה:

אמר לון לא לעובדא. כלומר הלכה למעשה אני אומר:

וסמכון עלוי. ותסמכו עליו. והכי אי' בגמ' דילן נמי אמרי לי' נסמוך. מחוי להו ר' ינאי בר"י עלי ועל צוארי:

כד נחתון. כשירדו מעליית ר' ינאי בר ישמעאל:

מפני שהיה מתחלתו יין. טעמא דקודם היה יין הא לאו הכי השתא אין בו משום יין:

מתניתא אמרה כן. משנה היא בפ' אין מעמידין:

שהיה מתחלתו יון. ביד הגוי ולאפוקי היכא דזבן גוי חומץ דלא מיתסר דחומץ לא מנסך: