פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות ז:ב:א

ואכלה תרומה בשוגג. דגבי זר איכא חיוב קרן וחומש דכתיב וכל זר לאפוקי בת כהן דאינה זרה מעיקרא:

משלמת את הקרן. דכיון דלא זכי ליה רחמנא בגווה דהא נשואה לזר היא גזולה היא אצלה:

ואינה משלמת את החומש. דלאו זרה היא הואיל וראויה לחזור אם ימות בעלה וזרע אין לה:

ומיתתה בשריפה. אם זינתה כדמפ' בגמ':

ניסת לא' מן הפסולין. שנפסלה בכך עד עולם ונתחללה כגון שניסת לממזר או לנתין דקיי"ל דכיון דנבעלה לפסול לה פסולה כדאיתא פ' ד' מיתות הרי היא כזרה גמורה ומשלמת קרן וחומש:

מיתתה בחנק. בגמ' יליף לה מקראי:

ומיתתן בשריפה. בגמ' יליף לה מקראי וכיון דבשריפה היא דבת כהן חשיבא אינה משלמת את החומש דלאו זרה לגמרי היא:

המאכיל את בניו קטנים. דלאו בני חיובא נינהו ומזונותיו עליו משלם קרן לכהן שפרע חובו בממון כהן וחומש פטור דהוא לא אכלה ואוכל הוא דחייב רחמנא ולא מאכיל. והן פטורין דאין להן דעת:

עבדיו. ואפילו גדולים שמזונותן עליו, והן פטורין דאין להן ממון. ובגמ' מפ' אם היה להן ממון או שנשתחרר קודם תשלומי האדון מה דינו:

תרומת ח"ל. מדרבנן היא באותן מקומות ששנינו בידים והן בבל ומצרים ועמון ומואב:

פחות מכזית. בפ' כל שעה מייתי לה ומפ' לה היכר דמי אי דלית ביה שוה פרוטה אפילו אית ביה כזית למי. ומסיק לעולם דאית בה שוה פרוטה ואפ"ה דוקא אית בה כזית חייב ואי לא פטור מן החומש דכי יאכל כתיב ואין אכילה פחותה מכזית ואבא שאול פליג עלה כדאיתא התם:

והתשלומין חולין. וקמ"ל דאע"ג דבן חומש הוא דהא בשוגג אכלה אלא דלית ליה ממון אפ"ה כיון דליכא חומש תשלומין חולין ויכול כהן למחול דלא חייביה רחמנא אלא משום מזיק ממון חבירו בעלמא וכיון דמחיל מחיל:

זה הכלל. סימנא יהיב למילתיה: